מוסד מפואר של שיש שלא נותן רפואה שלמה אלא הופך את החולה לנואש, נזקק, חסר אונים
אנחנו פחות זריזים, פחות סבלניים ופחות חדים, ומי שנפגעים הם בעיקר המטופלים
קורע את הלב שאדם בסוף חייו צריך למצוא את עצמו בסבל שכזה
מדינה שאין לה כבוד למייסדיה ואין לה כבוד לנכים וחולים בה
אני ניגשת אליה, היא אוחזת בידי ומתחננת שלא אשאיר אותה לבד
לא לכולם נמצא מקום ישיבה. חלקם מסתובבים. חלקם זועקים
אין לי מיטות בשביל חולים שחייבים לשכב, אחרי התקפי לב למשל
זה לא משחק ילדים, אלו חיי אדם
מה היה קורה אם לא הייתי שם כדי להילחם על הזכויות שלו?
נראה אתכם מוצאים מי שידבר איתכם בכלל
פה בבית חולים אין זמן לחולים סיעודיים
במשך חצי יום שכבתי במיטה בלי לדעת שהחמצן שלי הופסק
מכתבים לבריאות 