אנחנו פשוט לא נצליח לעמוד בעומס
שואלת אותן שאלות שלוש פעמים, חוזרת על עצמי, שוכחת מילים
רק אל תשכחו את כל זה ביום שאחרי
מי שנפגע בסוף מחוסר התנאים שלנו, זה אתם
אנחנו שוכבים על הגדר בשביל מערכת חולה
הגיע היום שבו פרצתי בבכי באמצע מרפאה מלאה אנשים
הלב נקרע והמוח לא מפסיק לחשוב עליהם
לא מצליח להפסיק לחשוב עליו ועל הדרך הטראגית שבה עזב אותנו
נער או נערה שעברו פגיעה מינית ייאלצו לחכות עד שנתיים לטיפול
עובד שחוק 'חווה תשישות רגשית , פיזית, וקוגניטיבית'
אני יוצאת מחדר המיון עם דמעות בעיניים בכל משמרת
אנו מאפשרים לחושים שלנו להתקהות כך, לאנשים שבנו לאבד צלם אנוש כך
מכתבים לבריאות 