בינתיים, במחלקה , שקט אלוהים שמופרע מדי פעם על ידי צרחות, תחנונים
רק אל תשכחו את כל זה ביום שאחרי
אם המטופל לא מתעקש, הטיפול יהיה לקוי
מי שנפגע בסוף מחוסר התנאים שלנו, זה אתם
אנו מאפשרים לחושים שלנו להתקהות כך, לאנשים שבנו לאבד צלם אנוש כך
אני אדם נורמטיבי שזוכר היטב שאמא שלו שבויה בידי הרופא הזה
עד שמישהו שם לב, זה כנראה כבר היה מאוחר מדי
שירותי בריאות ירודים כל כך לא רק גורמים אי נוחות – הם מסכנים את בריאותנו ואת חיינו
אף אחד לא ישב אתנו לרגע להקשיב ולשמוע מה המשמעות בשבילנו
אחרי בכי ותחנונים, ו-14 שעות צום, האחות נתנה לי כוסית עם מעט מים
את הכל ראיתי במו עיני. כל מי שהיו בבית חולים מספיק זמן רואים ויודעים
מה היה טיב הטיפול בה אם היא היתה שם לבדה?
מכתבים לבריאות 