בינתיים, במחלקה , שקט אלוהים שמופרע מדי פעם על ידי צרחות, תחנונים
שואלת אותן שאלות שלוש פעמים, חוזרת על עצמי, שוכחת מילים
רק אל תשכחו את כל זה ביום שאחרי
מה שקרה במיון היה מבחינתי משבר אמון
משמרת במיון מתחילה כאילו אני במלחמה. אתם יודעים מה זה חייל בקרב? זה בדיוק ככה
מה יקרה כשהעייפות, תהרוג מטופל? מה יקרה אם היא הרגה כבר?
אתה נכנס למערכת שרצית להיות חלק ממנה, ומגלה שגם היא גוססת
כשאני במיון, אני כמו טרקטור, חורשת וחורשת וזה לא נגמר
לא כך חשבתי שאסיים את חיי, נטול כבוד זרוק במסדרון
מי שמשלם את המחיר הם הקשישים, החלשים, חסרי הקול
בשלב מסוים הפענוח הופך, בעל כורחו, לטיוח
לא מצליח להפסיק לחשוב עליו ועל הדרך הטראגית שבה עזב אותנו
מכתבים לבריאות 