קריסת הרפואה הציבורית הם לא גזרת גורל. זה עניין של כסף וסדר עדיפויות
בשלב מסוים הפענוח הופך, בעל כורחו, לטיוח
לא רציתי שהוא יאושפז במחסן
אני יוצאת מחדר המיון עם דמעות בעיניים בכל משמרת
לאחר כ-12 שעות במיון, שאותן תיארה אילנה כ'מלחמת עולם', היא אושפזה במחלקה הפנימית
מהשוטרים שהגיעו לעזור לנו הבנו שזה לא כל כך נדיר
לרוב האוכלוסייה אנחנו שקופים
אחות בישראל תטפל לפעמים במקביל בכעשרים חולים.
לא עזרו הפצרותיי על החולה הצעיר עם מצב החירום הרפואי
חיכינו בתור עם אנשים חולים כשלאמא שלי מערכת חיסון ירודה בגלל הטיפולים
צריכים לנסוע 40 דקות כדי לקבל טיפול בהתקף לב
אוזלת היד של המערכת, עומס העבודה, שחיקה וסתם זלזול. כל אלו גובים חיים.