אין לנו מספיק רופאים, אין לי מספיק אחיות ואין לי מה לעשות עם זה
אבא שלי זרוק, יחף, ללא חלק עליון, במסדרון על כסא
לא חורף ראשון שאנחנו מבקרים במיון, כבר התרגלנו למראות האלו
אין לי מיטות בשביל חולים שחייבים לשכב, אחרי התקפי לב למשל
בישראל 2015 חולים ישנים על הרצפה
זה לא משחק ילדים, אלו חיי אדם
נראה אתכם מוצאים מי שידבר איתכם בכלל
מהטראומה שנגרמה לי אני מתקשה להתאושש עד היום
לא היה לי יותר כוח להילחם בטחנות רוח
במשך חצי יום שכבתי במיטה בלי לדעת שהחמצן שלי הופסק
והוא עונה שהיא הסתבכה עם הקופה, יהיו לה בעיות
אני יודעת שהמצב קשה אבל זה לא מצדיק דבר כזה
מכתבים לבריאות 