לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 5 למאי 2015.

לפניכם סיפורו של שלום בוגוסלבסקי ממרץ 2015, על הקשיים שמערימות קופות החולים על מטופלים כדי לחסוך בהוצאות – גם במקרה של מטופלים סיעודיים שאינם יכולים לתפקד בכוחות עצמם:

"קבלו סיפור על מערכת הבריאות המהממת שלנו.

אמא שלי נפלה ושברה את הכתף לכמה חלקים. לקחתי אותה למיון, מיטות לא היו אז היא העבירה את הלילה בכיסא גלגלים ואח"כ שמו אותה במחלקת אף אוזן גרון, איפה שמצאו מיטה פנויה. חכו, רק התחלנו.

תורים לניתוח אין, אז השאירו אותה באשפוז עד להודעה חדשה. בסוף, קבעו ניתוח לעוד שבוע ושאלו אותה האם היא מעדיפה ללכת הביתה עד אז או להישאר באשפוז. אז היא, גם בכאבי תופת, גם על משככי כאבים שיכולים לעלף סוס, גם בלי יד מתפקדת וגם במצב בריאות כללי לא מן המשובחים. לא במצב לתפקד, וגרה לבד. העדיפה להישאר.

אז אתמול, איך שהצליחה להירדם, מעיר אותה איזה נבלה מקופת חולים. צועק, מדבר מגעיל ודורש לדעת למה מי מת שהיא מבזבזת לה בפאנאן את כספי הביטוח הרפואי על אשפוז במקום ללכת הביתה ולחכות שם לניתוח.

היא מסבירה לו את המצב והוא עונה שאנשים מסתדרים גם בלי ידיים ורגליים בכלל, שהיא הסתבכה עם הקופה, יהיו לה בעיות והם הולכים לדרוש ממנה מלא כסף. זה קורה יומיים לפני הניתוח, והיא אומרת לו תודה על איחולי הרפואה השלמה, עוף מהחדר וסגור ת'דלת.

עכשיו, הבחור הזה, אינשאללה יקבל אותו יחס שהוא נתן כשזמנו יגיע. אבל לגבי קופת החולים, מה עושים איתם?"