א) יש לדאוג לתפוצה הרבה יותר רחבה. ב) יש לדאוג לכך שמיקום כתבות בנושא יהיה ידוע לכול, ונגיש בקלות – היה עלי לעשות אקרובטיקה כדי להגיע מהראיון עים הילה בניוביץ'-הופמן ב"הארץ" לפה. אולי זה טוב לבריאות, אבל בודאי לא לנושא. ג) יש להתמקד בהתנשאות ושחצנות רופאים – בעיקר "בכירים", כמו מנהלי מחלקות ומנהלים של בתי-חולים. ד) יש להאבק בתופעה של הפסקת פעילות בבתי-חולים בתגובה לאלימות כלפי מישהו מהצות, בעיקר כאשר זה מגיע לו. ה) יש להבליט בעית-יסוד – העדר משוב לגבי המטופל. דוגמה: גסטרואנטרולוגית בכירה איבחנה חד-משמעית את הגורם לסימפטום מסוים, ואמרה שייעלם בתוך כשבועיים. הסימפטום הקשה נמשך כשנה וחצי, וכבר מדובר היה על-כך שלא יהיה מנוס מקולונוסופיה. החלטתי, שלפני פעולה פולשנית נוספת, אנסה לאתר את הגורם בעצמי. קשה להאמין, אבל במה שהרופאים נכשלו, אני הצלחתי בין רגע באמצעות שכל-ישר וקצת תשומת-לב!!!
לרופאה שנכשלה אין צל של מושג על-אודות כישלונה, ולעולם לא יהיה לה, וכך גם לא עד כמה הפיתרון פשוט. איזה ערך יש למערכת שפועלת ברמת טימטום כזו?! הדוגמה מבטאת היטב את חוסר-האיכפתייות, חוסר-המיקצועייות, וההתנשאות של רופאים.
"להאבק בתופעה של הפסקת פעילות בבתי חולים בתגובה לאלימות כלפי מישהו מהצוות, בעיקר כשזה מגיע לו" – תתבייש. אלימות לעולם לא מגיעה לאף אחד, ובתי החולים צודקים כשהם דורשים לא לתת טיפול לאחר אירוע אלימות. האחיות והרופאים לא עבדים, הם בני אדם ויש להם זכויות אנוש, הזכות שלא יהיו כלפיהם אלימים היא אחת מהם. כן, יש לא מעט יחס מרושע ולא אמפתי מצד המערכת הרפואית, מצד שני אני לא בטוחה כמה אני יכולתי להיות אמפתית למישהו אחרי משמרת של 30 שעות של מקרי חירום דחופים. אתה מהאנשים שבטוחים שהדייל חייב להם שוקולד? כי ככה זה מצטייר…
מכתבים לבריאות 
בהצלחה ביוזמה החשובה הזו!
א) יש לדאוג לתפוצה הרבה יותר רחבה. ב) יש לדאוג לכך שמיקום כתבות בנושא יהיה ידוע לכול, ונגיש בקלות – היה עלי לעשות אקרובטיקה כדי להגיע מהראיון עים הילה בניוביץ'-הופמן ב"הארץ" לפה. אולי זה טוב לבריאות, אבל בודאי לא לנושא. ג) יש להתמקד בהתנשאות ושחצנות רופאים – בעיקר "בכירים", כמו מנהלי מחלקות ומנהלים של בתי-חולים. ד) יש להאבק בתופעה של הפסקת פעילות בבתי-חולים בתגובה לאלימות כלפי מישהו מהצות, בעיקר כאשר זה מגיע לו. ה) יש להבליט בעית-יסוד – העדר משוב לגבי המטופל. דוגמה: גסטרואנטרולוגית בכירה איבחנה חד-משמעית את הגורם לסימפטום מסוים, ואמרה שייעלם בתוך כשבועיים. הסימפטום הקשה נמשך כשנה וחצי, וכבר מדובר היה על-כך שלא יהיה מנוס מקולונוסופיה. החלטתי, שלפני פעולה פולשנית נוספת, אנסה לאתר את הגורם בעצמי. קשה להאמין, אבל במה שהרופאים נכשלו, אני הצלחתי בין רגע באמצעות שכל-ישר וקצת תשומת-לב!!!
לרופאה שנכשלה אין צל של מושג על-אודות כישלונה, ולעולם לא יהיה לה, וכך גם לא עד כמה הפיתרון פשוט. איזה ערך יש למערכת שפועלת ברמת טימטום כזו?! הדוגמה מבטאת היטב את חוסר-האיכפתייות, חוסר-המיקצועייות, וההתנשאות של רופאים.
"להאבק בתופעה של הפסקת פעילות בבתי חולים בתגובה לאלימות כלפי מישהו מהצוות, בעיקר כשזה מגיע לו" – תתבייש. אלימות לעולם לא מגיעה לאף אחד, ובתי החולים צודקים כשהם דורשים לא לתת טיפול לאחר אירוע אלימות. האחיות והרופאים לא עבדים, הם בני אדם ויש להם זכויות אנוש, הזכות שלא יהיו כלפיהם אלימים היא אחת מהם. כן, יש לא מעט יחס מרושע ולא אמפתי מצד המערכת הרפואית, מצד שני אני לא בטוחה כמה אני יכולתי להיות אמפתית למישהו אחרי משמרת של 30 שעות של מקרי חירום דחופים. אתה מהאנשים שבטוחים שהדייל חייב להם שוקולד? כי ככה זה מצטייר…
פינגבק: אף לא מיטה אחת לרפואה | האבסורד
פינגבק: קישורים לחודש מאי: ארבעה אירועים, שלושה אתרים חדשים ושני קמפיינים | אינטרנט להשפעה ושינוי חברתי
פינגבק: מכתבים לבריאות הנפש | על הספה
פינגבק: זה בהחלט בידיים שלנו | מכתבים לבריאות
פינגבק: עדכון מיוחד לרגל המצב | מכתבים לבריאות
פינגבק: סיפור הלידה שלא נכתב | שש בבוקר
פינגבק: מכתביי ל"מכתבים לבריאות: הסיפור שלי" | qelettithoughts