לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 29 מאי 2014.

לפניכם סיפורה של א' ממרץ 2014 – עדות מכמירת לב ממערכת בריאות שאין בה מספיק מיטות למטופלות שעברו חוויה טראומטית, פיזית ונפשית:

"בסוף חודש מרץ 2014 הגעתי למיון נשים בביה"ח גדול במרכז, בעקבות ירידת מים מוקדמת (בשבוע 16 להריון).

לאחר בדיקה התבשרתי לצערי כי אין ברירה אלא לבצע גרידה. התבקשתי להישאר בביה"ח ללילה מחשש לזיהום, והגרידה התבצעה למחרת בבוקר. לאחר הגרידה התבקשתי  להישאר ללילה נוסף.

אחרי שתי יממות מסויטות ונטולות שינה נרדמתי סוף סוף במחלקה. באותו לילה העירה אותי אחות בשעה 2:00 (בלילה!) והודיעה לי כי עלי לפנות את החדר מייד (שהיתי בחדר של מיטה אחת ורצו להכניס אליו חולה אחרת במקומי). נאלצתי לקום, לארוז את כל חפציי ולעבור לחדר אחר, בו לא היה מקום, ולכן הוכנסה אליו מיטה נוספת בסמוך לדלת.

היה לי ברור שלא אצליח להירדם שוב, והייתי כעוסה והמומה מכך שסולקתי מהחדר באישון לילה אחרי פרוצדורה טראומטית וקשה, פיזית ונפשית – אובדן הריון בשלב מתקדם.

עזבתי את בית החולים באמצע הלילה במונית, בחושך, בקור, בשלוש לפנות בוקר, ונסעתי הביתה.  ידוע לי שבתי החולים צפופים, אבל לגרש חולה מחדרה באמצע  הלילה??"