לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 12 לאפריל 2015.

לפניכם סיפורה של מרג'ורי סטרום מסוף 2014, על המאמצים המיוחדים שנאלצה לעשות ביחד עם רופא המשפחה כדי לקדם את הטיפול בסרטן האלים שבו חלתה:

"אני בת 50, מתגוררת בערבה הדרומית (ליד אילת), עד לפני חצי שנה בריאה מאד.

בספטמבר התפתחו אצלי כאבי גב, וכאשר באוקטובר הם התגברו והתפשטו לבטן העליונה, פניתי לרופא משפחה אשר הפנה אותי לאולטרסאונד לבירור נוסף. קיבלתי תור בבית החולים הקרוב רק לחודשיים לאחר מכן. הכאבים התגברו, וניצלתי קשרים כדי לעשות אולטרסאונד במקום אחר ב-5.11.

בבדיקה התגלה גידול בלבלב, אחד הסרטנים האלימים והמסוכנים ביותר שיש. במהלך הימים הבאים עבדתי דרך 'המערכת' – שלחתי פקס עם כל הפרטים למרפאה גסטרו-אנטרולוגית בבית חולים – וקיבלתי תור ב-22.1. רק בזכות זה שרופא המשפחה שלי וצוות המרפאה המקומית עבדו קשה, הם הצליחו להשיג לי ייעוץ עם רופא מומחה כשבוע לאחר הבדיקה, אך במקום לאשפז אותי ולעשות את כל הבדיקות הנדרשות (שכללו אולטרסאונד אנדוסקופי, MRI, CT, ו-PET-CT), הבדיקות נעשו בזו אחר זו, בטווח של יותר מחודש.

הטיפול המומלץ אינו בסל, ולמרות שאנחנו משלמים עליו באופן פרטי, יכולתי להתחיל טיפול רק אחרי אישור של ועדה מיוחדת בבית החולים. לאחר חודשיים של טיפול כימותרפי הרופאה הזמינה בדיקת PET-CT, אשר לא אושרה, למרות שהיא הבדיקה הנכונה לקביעת אפקטיביות הטיפול וכיוון המשך.

למזלי אני אישה משכילה עם רופא משפחה מעולה. כך הבנתי מהר כמה רציני המצב שלי, והצלחתי 'לזרז' את התהליך באופן יחסי. כמו-כן יש לי ביטוח פרטי וגב כלכלי של קיבוץ, אשר מאפשרים לי לגשת גם לבדיקות ולטיפולים שאינם בסל.  אני מקווה מאד שזירזתי את התהליך מספיק. כרגע מצבי יציב אך יש חשש לגרורות."