לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 14 לאפריל 2015.

לפניכם סיפורה של איריס על העומס הכבד בחדרי הניתוח, שגורם לעיתים לצוותים לשלוח מטופלים הביתה לאחר שעות ארוכות של המתנה בתנאים קשים, מבלי לבצע את הפרוצדורה הדרושה:

"ובכן, אחרי 17 שעות צום, 7 שעות של משיכות באף במחלקת אא"ג בבית החולים ("עוד מעט מכניסים אותך לניתוח, אל תאכלי. אל תשתי. תשבי בחדר אוכל ותחכי") ושעה של המתנה בהכנה לניתוח – שלחו אותנו הביתה כי הצוות של חדר הניתוח לא הסכים לקבל אותי כבר.

כן, כן.

כמו ששמעתם.

בשביל ביופסיה מטומטמת שלוקחת 10 דקות, סבלנו שבע שעות במיון על כסאות קשים רק בשביל שיגידו לנו ש*אולי* מחר יקבלו אותנו, אם יתחשק להם. יכול להיות. נראה.

ואנחנו עוד צחקקנו לנו בתחילת היום על השלט במחלקה שמזכיר לרופאים שהם עובדים עם בני אדם.

אגב, בדיעבד טוב שלא קיבלו אותנו, כי אז הלכתי לבדיקה בבית חולים אחד, ובסוף הבדיקה הזו הפכה לניתוח בהרדמה מלאה ולאשפוז של שבוע וחצי."