לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 12 למאי 2015.

לפניכם סיפורה של נ', שמוטרדת מצפיפות התורים הגורמת לכך שרופאים לא מקדישים מספיק זמן למטופלים לפני קבלת החלטות חשובות, ולא יכולים להסביר בפירוט במה כרוכות הפרוצדורות הרפואיות:

"רופאת הילדים הקפדנית שלנו הפנתה את שני בני הצעירים לבדיקת אורולוג. על מנת לצמצם את שיבוש סדר היום לכל המעורבים קבעתי את התורים שלהם ברצף – חצי שעה בסך הכל.

כשנכנסנו לרופא הוא העיף מבט בהפניה והחליט להתחיל בילד הגדול. גדול, כלומר בן שנתיים וחצי. הילד לא אהב את הבדיקה והרופא, איך לומר, לא היה יותר מדי סבלני. בכל זאת הצליח להסתכל על מה שהסתכל ופסק שהכל בסדר. ואז קיבל שיחת טלפון, וענה, ושלח הודעה ובדק הודעה, והפנה את תשומת לבו לתינוק. 'המממ, המממ, כן, כנראה צריך לתקן. תקבעו תור בבית החולים לניתוח בסביבות גיל שנה'.

'רגע', אמרה האם (כלומר אני) שכבר חקרה את הנושא באינטרנט, הכירה את האבחנה וידעה שבטווח של הבעיה הספציפית הזו מדובר במקרה די גבולי, 'חייבים ניתוח? זה בטוח?'

'אני אפתח ואחליט', אמר הרופא ושלח אותנו לדרכנו, אחרי שבדק שני ילדים בעשר דקות (לא כולל שיחת טלפון ושתיים-שלוש הודעות) – בלי לצייד אותנו במידע חשוב, שאותו קיבלנו מהאורולוג המקסים בבי"ח שפנינו אליו בהמשך לקבלת חוות דעת שנייה; בלי לספר לנו מהם אחוזי הסיכון הלא מבוטלים; בלי ליידע אותנו שגם עם ניתוח הסיכוי שהבעיה תתוקן לחלוטין הוא אפסי. דברים זניחים כאלה, שהורים כנראה לא צריכים לדעת לפני שהם מחליטים אם לשלוח תינוק בן שנה לניתוח של מספר שעות בהרדמה כללית.

אני לא מתווכחת עם ההחלטה המקצועית של הרופא, כי אין לי שום כלים לשפוט אותה. אבל לחפף כך פציינטים רק בגלל שנקבעו כמה עשרות תורים לשעות המוגבלות שלו במרפאה זה לא רציני ולא מקצועי."