לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 2 ליוני 2015.

לפניכם סיפורה של אביטל, המספרת בגילוי לב על הקשיים שניצבים בפני חולים עם בעיות נפשיות, ועל המצב חסר הסיכוי של חולים כאלה שאינם מסוגלים לשלם על טיפולים פרטיים:

"אני בת 25 ואני דו קוטבית. כיום אני מאוזנת די טוב.

אתחיל מלהסביר את החוויה שלי במחלה בקצרה. אני חווה שני סוגי התקפים; מאניה ודפרסיה. במאניה אני חווה עוררות מוגזמת שמתבטאת בהתפרצויות רגשיות עזות. אני יכולה להימצא באופוריה שגורמת לאשליות בנוגע ליכולות שלי, זעם שיכול להתבטא בצרחות ואלימות כלפי חפצים דוממים, וחרדות שמשתלטות וגורמות לאובססיביות וקומפולסיביות. בדפרסיה אני חווה האטה מוחלטת, חוסר חשק, חוסר תאבון, תשישות, השמנה, ולעתים קרובות גם עצב עמוק. הטריגרים להתקפים כאלה יכולים לבוא משינה לא מאוזנת, ממנוחה עקב מחלה אחרת, ומלחץ. לעתים יש גם התקפים 'אקראיים'. אני תלויה בתרופות באופן יום יומי, ואמורה להיות על תרופות לשארית חיי.

הטיפול שלי החל ממפגשים אצל פסיכולוגית עוד בבית הספר היסודי אחרי שהוריי התגרשו. בגיל 14 התחלתי ללכת לפסיכולוגית באופן שבועי שהמליצה שאפגוש פסיכיאטר. באותה תקופה טופלתי עבור דיכאון. לקראת הגיוס שלי הפסקתי עם הטיפול התרופתי והפסיכולוגי. במהלך השירות הצבאי התחילו להופיע לי תקופות ממשוכות יותר של חוסר שינה ועצבנות. הלכתי לקב"ן שלמזלי ביקש לשמוע את ההיסטוריה הפסיכולוגית שלי ואבחן אותי כדו קוטבית. בחרתי להמשיך את השירות הצבאי שלי והתחלתי לקחת תרופות מייצבות. כיום אני סטודנטית ואני אצל פסיכולוגית אחת לשבוע ואצל פסיכיאטרית אחת לחצי שנה בממוצע.

הביטוח הרפואי שנותנת קופת החולים מקנה 30 טיפולים פסיכותרפיים לכל החיים, ו-30 טיפולי הערכה פסיכיאטרית מסובסדים במחירים המתחילים ב-63 ש"ח ועד 189 ש"ח. יש תורים במרחק חודשים לטיפולים הללו (בתחילת טיפול תרופתי נדרש מעקב די צמוד על ההסתגלות). ובחישוב נדיב אני הלכתי עד כה לפחות ל-520 טיפולים פסיכותרפיים. עלות מפגש פסיכותרפי באופן פרטי הוא כ-300 ש"ח (לרוב יותר) ומפגש פסיכיאטרי זמין מתחיל ב-400 ש"ח.

כסטודנטית בוודאי שאין לי תקציב לטיפול, וכדו קוטבית בוודאי שאסור לי לא לקבל טיפול. ללא תמיכה כלכלית (ונפשית) מאמא שלי, לא היה סיכוי שאוכל להיות סטודנטית מתפקדת מן המניין."