לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 4 ליוני 2015.

לפניכם סיפורה של ס', על קביעת סדרי עדיפויות לבדיקות חיוניות ומצילות חיים שההמתנה להן אורכת חודשים ארוכים:

"יש לי פגם מולד בלב, גילו אותו רק בגיל 13. בגדול אין דאגה ממשית שיקרה משהו קריטי בגללו, אבל אני צריכה לעבור בדיקות מעקב כל שנה.

השנה, מכיוון שכבר עברתי את גיל 30, הרופא החליט שהוא רוצה גם לראות מה המצב גם ב-MRI. הוא נתן לי הפניה לבדיקה, ולא הצלחתי לקבוע תור. בקופה כל הזמן דחו ודחו את התאריך, ובסוף זה התמסמס, וכיוון שזה לא ממש דחוף, עזבתי את זה בינתיים.

באותו פרק זמן, ביקרתי אצל פסיכיאטר (במערכת הציבורית) שהציע לי להשתתף בניסוי בטיפול בדיכאון באמצעות קטאמין. מהרגע שקיבלתי אישור להשתתף בניסוי, תוך שבועיים בלבד קבעו לי 2 בדיקות MRI לאותו יום (לפני ואחרי נטילת הקטאמין).

זה היה מוזר. כולנו יודעים היטב שמי שבאמת זקוק לבדיקת MRI, גם במצבים הרבה יותר קשים, מחכה חודשים ארוכים בהנחה שבכלל מאשרים את הבדיקה.

כך שאני עדיין מחכה כבר חודשים ארוכים ל-MRI לב (לא משהו דחוף אמנם, אבל מעקב נחוץ כדי לדעת איפה אנחנו עומדים מבחינת המצב שלי). אבל את בדיקת ה-MRI למוח ביצעו בדיוק שבועיים אחרי ההצטרפות למחקר.

למה?

כי זה היה לצרכי מחקר שהם מנהלים לפיתוח תרופה, ולא לטובתי האישית. מחקרים זה חשוב, אבל ברור לי שקיבלתי פריבילגיה של בדיקה כמעט מיידית שאנשים אחרים מחכים לה זמן רב.

כנראה שמבחינה פיננסית, משתלם לממן בדיקות במסגרת מחקרים – אבל הצלת חיי אדם הרבה פחות משתלמת, וכן גם הרבה פחות דחופה להם."