לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 20 לאוקטובר 2015.
לפניכם סיפורה של מרים, אחות שהגיבה לסיפורה של אחות אחרת בפרויקט, עם תיאור קטן וממצה של החיים במחלקה עם פחות מדי זמן ויותר מדי חולים:
"אני אחרי משמרת לילה. עבדנו 2 אחיות על 44 מטופלים, חלקם אחרי ניתוח. לא ישבנו לשנייה, לא שתינו, רק רצנו בין המטופלים.
מה שמעצבן אותי הוא שיצאתי מהמשמרת בהרגשה של תסכול ואכזבה כי אני יודעת שלא הצלחתי להגיע לכולם, ומבחינת המטופלים לא הייתי שם בשבילם.
הגעתי הביתה מותשת ולא הצלחתי לישון, כי ניסיתי להיזכר מה שכחתי, מה לא עשיתי, מה לא הספקתי…"
מכתבים לבריאות 