לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 29 לדצמבר 2015.

אחת המשימות החשובות ביותר של הפרויקט היא יצירת הבנה משותפת בין המטופלים לצוות המטפל. ביקשנו מרופאים לספר לנו על תנאי עבודתם, וקיבלנו לא מעט תשובות על הקשיים שניצבים בפניהם לאורך הקריירה. לפניכם סיפורה של שני, רופאה בפריפריה, שמסבירה שלא מדובר רק בקשיי פרנסה, אלא גם בהתמודדות לא פשוטה של שאר בני המשפחה:

"קוראים לי שני ואני מתמחה בשנתי השנייה-פלוס במחלקת ילדים בבית חולים בדרום.

אז נכון, אחרי שביתת הרופאים האחרונה, קיבלנו מענק, תמריץ של משרד הבריאות שהובטח למי שיעבוד בפריפריה, אבל קחו בחשבון ש-48% ממנו עבר למס הכנסה (הבטיחו לנו שנקבל החזר על המס, שעוד לא קיבלנו); ונכון, אני משלמת הרבה פחות ממי שגר במרכז על מגורים, ועם זאת – כרגע חשבון הבנק שלנו במינוס עצבני.

אין לנו דירה משלנו ואנחנו גרים בשכירות, ואפילו המשפחה – שגרה במרכז – לא מאוד יכולה לעזור. בעלי לא מצליח למצוא עבודה כבר יותר מחצי שנה. הוא לא יכול לעבוד בעבודה הכוללת משמרות או 12 שעות עבודה רצופות בגלל התורנויות שלי. ימי שישי או מוצ"שים יורדים גם הם מהפרק מאותה הסיבה, ובעצם הוא צריך למצוא מעין משרת מורה כדי שהילדה שלנו תוכל להיות עם אחד ההורים שלה שיגדל אותה…

לגבי המשכורות: נכון, בתקופה של תורנויות אני מגיעה גם ל- 13,000 ש"ח בחודש (אחרי הורדות כמובן, ואצלי יש נקודות זיכוי רבות בשל מגורים בעוטף עזה, אמא לילדה וכו'), אבל זה בתנאי שאעשה 5-6 תורנויות בחודש, ולפעמים יותר.

כדי לסבר את האוזן – בחודש הראשון לעבודה כשחזרתי מחופשת לידה, בתקופה שעדיין לא משלמים על התורנויות שאנחנו עושים, קיבלתי פחות מ-7000 ש"ח… פחות ממה שבעלי הרוויח כטכנאי בחברה, ללא לימוד וללא סטאז' או התמחות… וזה אחרי 'תוספת פריפריה' ודמי נסיעות. לא להאמין שיש עוד מי שחושב שאנחנו מרוויחים מאות אלפי שקלים ולא רואה את הקשיים שבדרך."