לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 28 לפברואר 2016.

לפניכם סיפורו של י', שאמו נפטרה בנסיבות טראגיות משום שלא היו אנשי צוות סביבה ברגע קריטי, כפי שנקבע בנהלים של משרד הבריאות על מנת למנוע סכנת חיים למאושפזים:

"בקיץ האחרון אמי, בת 78, הגיעה לבית החולים בעקבות דלקת ריאות ונזקקה להנשמה.

היא שכבה בחדר עם 4 מיטות אשר דלתו פתוחה לעמדת האחיות במחלקה פנימית, שהתפוסה בה היתה כ-75% ומספר המונשמים באותה עת היו 3.

על-פי נוהל משרד הבריאות, בעת השגחה על מונשמים מוכרח להימצא כוח סיעודי בהישג יד אשר יכול להגיב על התראות מכונת ההנשמה.

הקדשנו כל מאמץ לסעוד את אימי ולא להפקיר או להזניח אותה.

ביום שלישי בערב, בשעה 22:00, עזבתי אותה במצב רוח מרומם, מגיבה ומתקשרת, בכדי שתוכל לישון בשקט.

שעה וחצי, אחרי כן, התקשרו אלי מבית החולים וביקשו ממני להגיע בדחיפות ואז דיווחו לי על מותה.

מסתבר שבין השעות 22:00 ל-23:00 ניתק צינור מכונת ההנשמה, ולמרות האזעקה הרמה של המכונה אף אחד מהצוות הרפואי לא טרח להגיע.

בשעה 23:00, בעת החלפת משמרת האחיות, מצאו אותה ללא רוח חיים (כך כתוב מפורשות בתיק הרפואי, ואלה גם הדברים שנמסרו לי מפי הצוות).

3 ימים לפני מותה הזמנו חוות דעת שנייה של רופא מומחה מחוץ לבית החולים אשר העריך כי מצבה טוב וכי יש להעביר אותה לשיקום.

למרבה הצער, אמא נפטרה בשל הזנחה ורשלנות של בית החולים.

כאשר התלוננתי אצל נציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים במשרד הבריאות, הוא השיב כי: 'לצערי, לעיתים, גם בתנאים הטובים ביותר ובטיפול המסור ביותר לא ניתן למנוע את מותו של חולה קשה ומורכב כפי שהיתה אמך'.

רבותיי, אם משרד הבריאות בורח מחובתו לעמוד על כך שבתי החולים ינהגו כפי שנקבע בנוהלים הישימים שהוא קובע ומשיב באופן מבטל, אני חושב שהבעיה המרכזית של מערכת הבריאות אינה בהכרח כלכלית אלא בדיוק כפי שטוען מנכ"ל משרד הבריאות שהחל בתפקידו החודש: 'יש להחזיר החמלה למערכת'."