לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 14 למרץ 2017

מבקרים אדם קרוב בבית החולים? התכוננו לעשות עבודה של אנשי צוות רפואי. אין מספיק ידיים עובדות, אין מספיק תקנים, וכפי שכותבת לנו כ', בתי החולים מסתמכים יותר ויותר על העזרה של קרובי משפחה של המאושפזים:

"לפני שנה הלכתי לבקר את אמא שלי בבית חולים, אחרי ניתוח, לבד במחלקה. מצאתי אותה עם כותונת חצי מופשלת (כי הניתוח בכתף אז לא הלבישו אותה טוב), ספוגה סיילין (כי הצינור התנתק מהעירוי ואף אחד לא שם לב), וחייבת פיפי (כי אף אחד לא בא לשאול לשלומה). לצוות שם היה ברור שאני אלביש אותה (כאמור, היא הייתה אחרי ניתוח בכתף אז מאוד מוגבלת בתנועה), ואלווה אותה לשירותים.

כששאלתי אותה אם היא רוצה שאני אצא כשהאח עזר לה להתלבש, הוא אמר לי "מה פתאום!?!? את הבת שלה!" כאילו יחסי אם ובת מיד גוררים שהיא רוצה להתפשט מולי. זה לא היה ביג דיל ועזרתי לה, ואפילו לקחתי אותה לשירותים וכל מה שהייתי צריכה לעשות הוא לעזור לה לשטוף ידיים אח"כ (כי הייתה לה יד מקובעת כזכור).

אבל אני פתאום חושבת: מה עושה מי שאין לה בת/חברה טובה/בן זוג/ כסף לאחות צמודה? מישהי עצמאית לגמרי שפתאום צריכה עזרה שהיא לגמרי סבירה במסגרת אשפוז, אבל פשוט אין שם מי שייתן אותה? למחרת האח היה אמור להחליף לה חבישה, אבל פשוט שלחו אותה הביתה ואמרו לה שתעשה את זה לבד. בלי הנחיה.

כתבו את מכתב השחרור שלה לא נכון ונתנו לה מינוני תרופות לא נכונים. נדמה לי שעלינו על זה לבד והתייעצנו עם רופא משפחה או רוקח, אבל מה אם היא הייתה מתקשה בשפה ושוב, לא היה לה אף אחד? במדינה עם ביטוח לאומי לא אמורה להיות בעיה, את לא צריכה לפחד מלהיות חולה וענייה אבל בפועל זה מפחיד ממש.

וכאמור, הסיפור שלי אפילו לא כזה מפחיד. היא הייתה מאושפזת לילה אחד והשתחררה בבוקר למחרת. מקסימום היא הייתה משתינה על עצמה קצת."