לא עזרו הפצרותיי על החולה הצעיר עם מצב החירום הרפואי
אגרוף, סטירה, כיסא שפתאום החליט להתעופף באוויר לכיוון הצוות…
כואב לי לחשוב על העוול שנעשה לגוף שלו בימים האחרונים שלו איתנו
המכונים להתפתחות הילד בבתי החולים קורסים
אחרי 300 שעות עבודה בחודש – פחות זמינים לטעום קיאנטי
מותו הטראגי היכה בתדהמה את חבריו לעבודה
מדינה שאין לה כבוד למייסדיה ואין לה כבוד לנכים וחולים בה
שירותי בריאות ירודים כל כך לא רק גורמים אי נוחות – הם מסכנים את בריאותנו ואת חיינו
אין לי זמן אפילו לעשות שיחה ראשונית כדי להבין מה המצוקה שלו
אני בהלם. כמעט בוכה. בדרך כלל התגובה היא אחרת…
נדרשים להמתין שנתיים-שלוש לפני שיימצא להם מקום להתמחות
את מי תנתחו קודם? את זאת שבסכנת חיים מספר 1, את מספר 2?