אני בהלם. כמעט בוכה. בדרך כלל התגובה היא אחרת…

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 23 לנובמבר 2016.

אחד הדברים שהכי חשובים לנו בפרויקט הוא להשיג הבנה טובה יותר בין מטופלים למטפלים במצבי לחץ, ומדי פעם אנחנו שמחים לגלות שזה אפשרי. חנה אדלר לזרוביץ', רופאה בבית החולים סורוקה, כותבת על רגעים של חסד במשמרת ארוכה ומייגעת מאוד (פורסם לראשונה בדף של ידיעות אחרונות):

"1:00 בלילה.

עובדת רצוף כבר 17 שעות, נשארו רק עוד 7.

מנסה לשמור על ערנות כדי לא לטעות. רק לא לטעות! וגם להישאר נחמדה, כי בכל זאת…

רוצה לנוח קצת, לאכול משהו. עוד אחת, ואחריה עוד אחת. לא נעים, הן מחכות מלא זמן.

קוראת לבאה בתור.

נכנס זוג אחרי שחיכו בחוץ 4 שעות לבדיקה.

מחייכים. בידם 'כיף כיף'.

'קחי, זה בשבילך'.

'מה?'

'מאז שאנחנו פה לא יצאת מהחדר, את בטח רעבה. כל הכבוד לך. איך את עושה את זה?'

אני בהלם. כמעט בוכה.

בדרך כלל התגובה היא אחרת…

תודה אנשים טובים, שמתוך המצוקה שלכם הצלחתם לראות גם אותי.

רפואה שלמה."

letter-23-11

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s