לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 6 מאי 2014

לפניכם סיפורה של רוני, שבן זוגה יכול היה לאבד את עינו בשל מחסור ברופאי עיניים:

"ביום שישי בבוקר, לבן זוגי נכנס דבר מה לעין. הדבר שרף, כאב, גירד, הציק והעין הלכה והתנפחה. נסענו לסניף של קופ"ח כללית והרופאה שם המליצה בחום לנסוע למיון, בסורוקה.

הגענו לסורוקה ואחרי פגישה עם אחיות עייפות, עצבניות, לא אדיבות ולא שירותיות, הופנינו למיון עיניים. (בבניין הישן – לכו ככה וככה תפנו שם ושם דרך דלתות ומבוכים שאדם שמתקשה לראות וודאי יתקשו לנווט בנבכיהן).

כשהגענו למיון עיניים התברר שיש רופא אחד בכל בית החולים והוא בניתוח, מהבוקר. אנשים דומעים ומדממים ישבו על ספסלי בטון והמתינו. למה? לרופא. מתי יבוא? השד יודע. האחיות במחלקת העיניים סירבו לדבר או לעזור. לאחר זמן מה, בן זוגי גייס את כל האסרטיביות שמצא ונכנס למחלקה וביקש בתקיפות שיניחו פד גזה על עינו הכואבת. האחות נאלצה לקום ולעזור לו. אחרי שנפנפה אותו בתקיפות לפני כן.

בסופו של דבר, אחרי שעתיים של המתנה יצא רופא ואמר שהוא חייב לצאת שוב לניתוח שייקח כ-4-5 שעות. מי שיש לו מקרה חירום שיחכה ומי שלא – עדיף לו שילך הביתה.

אז לקחנו את עצמנו ואת העין הכואבת והלכנו הביתה.

בסופו של דבר ההמתנה החבושה באמת עזרה. לצערי, לא כל המקרים באמת מסתיימים כך."