לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 18 יוני 2014.

לפניכם סיפורה של נועם מינואר 2013 המעיד על מצבה הקשה של המערכת לבריאות הנפש, ועל חוסר היכולת של מטופלות ומטופלים במצוקה לקבל את העזרה הדרושה:

"אובחנתי כבעלת הפרעת אכילה בלתי מוגדרת (הרעבתי את עצמי אבל לא הגעתי למשקל לא תקין ולכן רשמית אסור לאבחן אותי כאנורקסית).

הפסיכיאטר שאבחן אותי לא הפסיק להעיר לי על המשקל, כולל אזכורים לכך שה-BMI שלו נמוך משלי.

ביקשתי להחליף.

פסיכיאטרית שנייה לא הסכימה להאמין לי שתרופה שכבר לקחתי בעבר עוזרת לי כי 'במדריך הרפואי כתוב שהיא גורמת לחרדות, לא עוזרת להפחית אותן'. ביקשתי לא לקחת כדורים שגורמים לעלייה במשקל, כיוון שזה יגרום לי למצוקה. היא שיקרה לי ונתנה כדורים שידוע שגורמים להשמנה (היא אמרה שזו לא אחת מתופעות הלוואי, כל רופא אחר שדיברתי איתו טען שזו תופעת לוואי ידועה ומוכרת. הפסיכיאטרית בעצמה מאוחר יותר הודתה שהיא ידעה שתרופה זו עלולה לגרום לעליה במשקל).

ביקשתי שוב להחליף פסיכיאטר, וכמובן כל פעם שביקשתי פירטתי בדיוק מה הסיבה. נתקלתי בסירוב, מנהלי המרפאה לבריאות הנפש החליטו שאני "מסרבת לקבל טיפול", במשך כמעט שנה הייתי ללא טיפול תרופתי או מעקב של פסיכיאטר.

בנוסף, יש לי הפרעת אישיות גבולית. ידוע שהזמן הדרוש לטיפול אפקטיבי הוא מינימום ארבע-חמש שנים אצל אותו מטפל. אני נמצאת בקופת החולים שהכי מטיבה עם המבוטחים – קיבלתי שנה וחצי עם אותה מטפלת רק כי היא מאוד התעקשה שאקבל את זה (התקופה אמורה להיות שנה), בנוסף עוד חצי שנה אשפוז יום, אבל עם פסיכולוגית אחרת. מכאן אני יכולה להמשיך לטיפול במסגרת פרטית (שעולה בין 1000 ל-2000 שקל בחודש) או לעשות הפסקה של כשלושה-ארבעה חודשים עד שיהיה מקום פנוי בתחנה לבריאות הנפש, וגם שם כל שנה אצטרך להחליף מטפל, או בכלל לעבור לתחנה/מסגרת אחרת.

לשם הבהרה: אנורקסיה והפרעת אישיות גבולית נחשבות להפרעות הנפשיות עם שיעורי התמותה הגבוהים ביותר. אנורקסיה עקב קריסת מערכות של הגוף, הפרעת אישיות גבולית עקב ניסיונות התאבדות חוזרים ונשנים."