לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 25 יוני 2014.

לפניכם סיפורה של נועה כהן מ-2012, על אביה שחיכה לניתוח דחוף במשך קרוב ל-20 שעות, כשהוא שוכב על מיטה במסדרון:

"אבא שלי הגיע ב-09:00 לבית חולים עם כאבים חזקים בבטן. האבחנה – דלקת בתוספתן. אמרו לו להתחיל צום ושברגע שיתפנה חדר ניתוח, הוא ינותח.

הגענו לבקר אותו בערב, הוא שכב על מיטה במסדרון. איש בן 65, מחכה בסבלנות מהבוקר במסדרון בצום מלא כדי שיתפנה חדר ניתוח.

ב-22:00 הלכתי לבקש מהרופא הצעיר שירשה לו לאכול משהו. הוא בצום מהבוקר וחדר הניתוח יתפנה ככל הנראה רק אחרי חצות. הרופא אמר שהוא לא יכול לאשר זאת.

ביקשנו שיעשה מאמץ למצוא לו מיטה בתוך חדר, אפילו להעביר את הרעב בשינה אי אפשר כי הוא שוכב במסדרון. הוא ענה לנו בייאוש, 'חבר׳ה, לא קראתם שמערכת הבריאות קורסת?'

הבטיחו שינסו לדאוג לחדר לאחרי הניתוח. בסופו של דבר הוא נותח רק בארבע בבוקר, וכמובן – הוחזר למסדרון…"