לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 3 יולי 2014.

לפניכם סיפורה של ד' מלפני שלוש שנים, על הזעזוע שחשה מהטיפול המוזנח שקיבלה אמה, חולת אלצהיימר:

"אמי סבלה מאלצהיימר. היא גרה עד כה לבדה בצרפת. כבת יחידה, החלטתי להביא אותה ארצה כדי שאוכל לטפל בה.

כשמצבה התחיל להתדרדר הבאתי אותה לבית חולים גדול בצפון. פעם ראשונה שנכנסתי למחלקה פנימית, הזדעזעתי! החולים שכבו ב'חדר האוכל', גברים ונשים ביחד. מחיצות בקושי יש. מטפלים בחולים לעיני כל. סדינים מלוכלכים על הרצפה.

מרוב הלם פלטתי "זה נראה כמו מדינת עולם שלישי!"

אפשר לחשוב מה אמרתי! אחות 'רחמנייה' שמעה אותי ושמחה לרוץ לדווח לרופא. בקיצור, הרופא החליט לא לטפל באמי כל עוד אני נמצאת לידה. נשארתי 5 שעות לידה ואף אחד לא בא לבדוק אותה.

ראיתי את הרופא והאחות בודקים מדי פעם אם אני נמצאת וחוזרים לחדר האחות כשהם מלחשים ביניהם.

לא אדבר על הטיפול, כשאף אחד לא דאג שאמי תאכל, או לבדוק אם נדבקה בזיהום.

אמי נפטרה בסוף אותה שנה, ואני עדיין מתחלחלת כל פעם שאני עוברת על יד בית החולים הזה."