לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 22 יולי 2014.

לפניכם סיפורו של שלום קופלמן, על האפליה בטיפול לו זוכים אנשים בעלי מעמד מיוחד לעומת אנשים מן השורה, שעבורם במקרים רבים אין מקום ואין מיטות אשפוז:

"בגלל ריבוי התופעות של טיפול לקוי בבתי החולים, אני חושש שהתלונות הרבות יהפכו למעין 'רעש רקע' שיתרגלו אליו כל אלה שמתפקידם לטפל בבעיה.

הסיבה העיקרית שפתרון העומס בבתי החולים אינו זוכה לעדיפות בבתי החולים היא שהם, קרוביהם ומקורביהם אינם סובלים מהבעיה. שר, חבר כנסת או קצין בכיר בשירות או בדימוס ומקורביהם זוכים לעדיפות בטיפול ואשפוז.

דוגמא לכך חוויתי בבית חולים גדול בירושלים, כאשר זומנתי לאשפוז לילה לפני ניתוח גב. הסתבר שאין עבורי מיטה פנויה. הלכתי ביחד עם אשתי לישון במלון סמוך. מה יעשו כאלה שאין בידם לשלם עבור המלון? לאחר הניתוח אושפזתי בחדר יחד עם עוד 3 או 4 מנותחים. הצפיפות הייתה כל כך גדולה, שלאשתי לא היה מקום לכסא כדי לשבת לידי. באותו זמן היה מאושפז קצין צבא בכיר בחדר נפרד, כשאשתו יכלה לישון על ידו. אגב, אין מילים בפי על איכות השירות שקיבלתי מהאחיות והרופאים למרות העומס!

בעת שביתת הרופאים שוחחתי עם מספר רופאים צעירים, והם הסבירו שאחת הסיבות לשביתה היא העומס בבית החולים שאינו מאפשר להם לתת שירות ראוי. הצעתי להם לסרב לתת שירות מועדף ל'בעלי קשרים'. הם הסכימו אתי שמעשה כזה יזרז את הפתרון, אך אמרו שהם צפויים על כך לסנקציות מהממונים.

כאשר הבעיה תהפוך גם לבעיה של מקבלי ההחלטות (כן, גם של אנשי הפרסונל ומקורביהם!) – היא תזכה לטיפול."