לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 4 אוגוסט 2014.

לפניכם סיפורו של רון יניב מיוני 2014, על הצורך המביך והמתסכל לאלתר פתרונות עבור חולים הזקוקים לשיקום בשל מחסור חמור בכיסאות גלגלים תקינים באחד מבתי החולים הגדולים בארץ:

"מכירים את זה שלאחר שלושה שבועות שבהם אבא שלכם שמאושפז בבית חולים ולא יכול ללכת, אתם מתבקשים להוציא אותו על כיסא גלגלים לסיבוב באוויר הצח?

מכירים את זה שאתם ניגשים לתחנת האחיות ושואלים מהיכן ניתן לקחת כיסא גלגלים?

מכירים את זה שאומרים לכם שאתם חייבים כיסא גלגלים עם רגליות שמתרוממות ל-90 מעלות, כי אסור לו עדיין לכופף את הרגל, אבל אין כסאות כאלה בכל בית החולים, אבל אולי בכל זאת תנסו בקומה הראשונה, בסוף המסדרון האמצעי משמאל?

מכירים את זה שאתם יורדים חמש קומות במעלית, חוצים את הרחבה, פונים שמאלה והולכים עד הסוף, רואים 15 כסאות גלגלים, חלקם רתוקים לקיר בשרשראות ברזל שישתחררו תמורת מטבע של 5 שקלים, משל היו עגלות סופר, חלקם לא, ורק כיסא אחד מכולם הינו בעל רגליות מתרוממות וניתן לקחתו אפילו בלי מטבע, למרות שהייתם מוכנים לשלם הרבה יותר מ 5 שקלים באותו רגע תמורת כיסא גלגלים עם רגליות מתרוממות ב-90 מעלות?

מכירים את זה שאתם חוזרים לחדר עולצים?

מכירים את זה שאתם עוזרים לאביכם לעבור מהמיטה לכיסא, רק כדי לגלות שהרגלית של כיסא הגלגלים אינה מוכנה להישאר ב-90 מעלות כאשר משקלה של רגל אחת מונחת עליה?

מכירים את זה שאתם נזכרים שראיתם מק'גייוור כשהייתם צעירים, ואתם מאלתרים פתרון בעזרת תחבושת אלסטית וקשר דייגים כפול, אפילו שמעולם לא הייתם בגדנ"ע ים וגם לא בצופים?

 

מכירים את כל זה?

מכירים את זה שבבית חולים גדול, בלב לבה של ארצנו הקטנטונת, אמנם אין זקנה ששוכבת במסדרון, אבל גם אין פאקינג כיסא גלגלים עם רגליות שמתרוממות ב-90 מעלות?

מכירים?

מאחל לכם שלא תכירו."