לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 21 אוגוסט 2014.

לפניכם סיפורה של ק', על טרגדיה שנמנעה ברגע האחרון בלידת בנה לפני מספר שנים:

"הגענו ללידת בננו הבכור כמו שכל זוג צעיר מגיע ללידה כזו. לא שונים מאחרים, פרט לידע הרפואי החלקי שהיה לי. הייתי סטודנטית לרפואה, שנה לפני סיום התואר. אבל כשאת פציינטית התואר לא עוזר, את מתאשפזת כמו כולם, והלידה מתנהלת כמו כל לידה אחרת.

הגענו לזירוז לידה כי היינו בסוף שבוע 41 להריון. קיבלתי טבליות שמכניסים לנרתיק להשראת לידה מלאכותית ואושפזתי ב'הריון בסיכון'. המקום אליו הולכות יולדות כשהן צריכות להיות בהשגחה לפני שהלידה עצמה מתחילה.

הייתי מחוברת למוניטור עוברי. פעם בכמה שעות הגיעה אחות לפענח את התוצאות.

בשתיים בבוקר, כאשר התחילו הצירים, הבחנתי שמשהו לא תקין. נראה שהיו האטות מאוחרות בדופק של התינוק – סימן למצוקה עוברית. זמזמתי לאחות, אבל בגלל השעה המאוחרת אף אחד לא הגיע.

ככל שהזמן עבר ההאטות נעשו משמעותיות יותר. רק אחרי רבע שעה הגיעה אחות, וכשהיא ראתה את המוניטור היא החווירה, הזעיקה רופא ומיד העבירו אותי לחדר לידה.

אילו היו יותר אחיות בלילה אין לי ספק שהיו מגיעים אלי מוקדם יותר. למזלי הלידה שלנו הסתיימה בצורה טובה והתינוק שלי בריא, אבל מה קורה במחלקות עם עומס רב יותר?"