לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 20 אוגוסט 2014.

לפניכם סיפורו של אדם, שקיבל טיפול מזורז ברמה של רפואת שדה כי לא היו מספיק רופאים בבית החולים לטיפול בו וגם בנפגעים נוספים:

"בשנת 2007 הייתי לקראת סיום השירות הצבאי שלי, כשנשרטתי במארב.

על שריטה לא מבטלים מארב, אפילו שככל שהזמן עבר התחלתי להרגיש כאב חד.

אחרי כמה שעות של המתנה אצל קצין העיר, אובחן אצלי זיהום וקיבלתי אנטיביוטיקה חזקה.

חמישה ימים אחר כך כשהגעתי לביקורת, הרופא שם כפפות וביקש ממני להוריד את החולצה, אבל המבט שלו השתנה לגמרי כשסובבתי את הגב אליו.

הוא הוריד ישר את הכפפות וניגש לטלפון: 'אני צריך רכב לבית החולים, עכשיו!'.

הושארתי במיון עם האבחון מקצין העיר, והרופא שבמשמרת ניגש אלי בזמן מהיר יחסית למיון (כשעה).

הוא כבר פינה חדר צדדי קטן ועשה את כל ההכנות כשאח נכנס ואמר לו 'יש לך עשר דקות, תאונה מהכביש הראשי בדרך לכאן'.

הוא ביקש ממני לשכב על הגב ולהחזיק חזק את צדדי המיטה, הרגשתי את הספריי הקר מסביב לאזור המזוהם, והרופא אמר 'זה יכאב, אני מצטער'.

ואז הרגשתי את הסכין חותכת בבשר שלי, ובקול חמור הוא ביקש שוב סליחה, והסכין המשיכה לחתוך, ושוב 'אני כל כך מצטער', והסכין ממשיכה לחתוך בתוכי, וככה עד שהגב שלי היה נקי מדלקת וזיהום.

הוא מיהר לכתוב על הגיליון כדור לשיכוך הכאבים, ואנטיביוטיקה לתקופה עד שייסגר החור שנפער לי בגב, ורץ לקבל את הנפגעים…"