לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 27 אוגוסט 2014.

לפניכם סיפורה של ק', על נהלים שגורמים לאשפוז מיותר, במקרים שהיו יכולים לקבל מענה בקהילה – לו רק המרפאות הקהילתיות היו נותנות מענה מתאים:

"כשהבן הגדול שלי היה בן חצי שנה הוא נפל מהמיטה ונחבל באפו. הוא היה בסדר גמור, צחק וחייך (ובכה, אבל רק קצת). למרות זאת, היות והייתי אמא צעירה ולחוצה, לקחתי אותו למיון בבית חולים קרוב אלינו.

הרופאים היו נחמדים מאד והסבירו לי שאמנם התינוק נראה בסדר אבל אי אפשר לשלול דימום תוך-גולגולתי, שהסימנים שלו יכולים להופיע מאוחר מאד. לכן הציבו בפני שתי ברירות – או לעשות לתינוק שלי CT מוח, או להתאשפז ל-24 שעות להשגחה.

לא רציתי לחשוף את המוח של התינוק שלי לקרינה סתם, ולכן בחרנו להתאשפז. הצוות היה מקסים והתנהגו אלינו נפלא, אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב שזה אשפוז מיותר.

תפסנו מיטה במחלקה עמוסה סתם בגלל נהלים. אני רק חושבת על העומס של הצוות כשהוא צריך לטפל לא רק במקרים הדחופים באמת אלא בילדים שסתם מאושפזים שם בשביל נהלים. אני משוכנעת שזה כך בכל המחלקות – חולים שמתאשפזים בלי שום צורך באשפוז רק כי הנוהל קובע את זה.

אילו היתה תמיכה טובה יותר בקהילה אולי היה אפשר להימנע לפחות מחלק מהאשפוזים האלה…"