לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 3 ספטמבר 2014.

לפניכם סיפורו של אדם, על הזלזול בטיפול בפציינטים שמנים, שמונע מהם לעתים אבחון שיכול להציל את חייהם:

"אבא שלי היה האדם הטוב ביותר שהכרתי בחיי.

אבא שלי היה גיבור, חכם, ולוחם בכל רמ"ח אבריו.

אבל לא בשביל הרופאים שלו, בשבילם הוא היה קודם כל שמן.

לכן כשב-2002 הופיעה הסוכרת, זה היה ברור שזאת ההשמנה.

וב-2003 כשהלחץ דם עלה, זה היה ברור שזאת ההשמנה.

וכשב-2004 הגיעו הכאבים החדים בבטן, זה היה מעי רגיז.

אבא שלי שהיה לוחם אמיתי לקח את הכדורים, התעמל, עקב בקדחתנות אחרי רמת הסוכר שלו, והלך לכל הבדיקות שהקופה הסכימה לאשר לו.

ב-2007 כשהכאב לא הרפה, ואחרי בדיקת אולטרה סאונד שחזרה עם התוצאות 'הכול תקין', סוף סוף אושרה לו בדיקת MRI.

אבא שלי אולי היה שמן, אבל מה שהרג אותו היה סרטן לבלב שאובחן באיחור של לפחות חמש שנים.

זה, ורופאים שראו בו קודם שמן, ורק אחר כך בן אדם."