לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 11 ספטמבר 2014.

לפניכם סיפורה של ש', רוקחת, המספרת על קשיי העבודה עם צוות מצומצם מדי, שמאלץ את הרוקחים להגיע לעבודה גם כשהם חולים ולסכן רוקחים ואנשים אחרים בהדבקה:

"אני רוקחת בקופת חולים. כמו בכל מקצועות הבריאות, גם בבית המרקחת תמיד יש מצוקת כוח אדם ועובדים על המינימום האפשרי. אני יודעת שאני חייבת להגיע גם אם אני חולה, כי אחרת אני מאמללת את הקולגות שלי. אני עובדת בסניפים שונים במחוז, ומחליפה אנשים שלא יכולים להגיע. בסניפים בהם אני הרוקחת היחידה, אם אני לא אבוא אז בית המרקחת יהיה סגור ולעשרות אנשים לא יהיו תרופות.
זכור לי מקרה בו הרוקחת האחראית הגיעה חולה. אני באותו יום עבדתי בסניף אחר, אבל היא הדביקה רוקחת אחרת, שהדביקה אותי כשהגעתי לשם למחרת. הדבקנו אחד את השנייה… כך יצא שבמקום שהרוקחת האחראית תיקח שבוע חופש, כל הרוקחים במחוז לקחו יום יומיים חופש במשך חודש.
אני לא יודעת את מי מהלקוחות הדבקנו.
במקרה אחר החלפתי רוקחת חולה, כשאני בעצמי הייתי חולה. הלקוחות ראו שאני משתעלת ומצוננת, ושאלו אותי למה לא שלחו מישהי שתחליף אותי. עניתי להם שאני המחליפה. שלחו אותי, כי אני מסוגלת לעמוד על הרגליים והיא לא.
אני באמת לא מבינה מה הרעיון להדביק את הלקוחות שלנו. האם באמת עדיף להפעיל את בית המרקחת תוך הסיכון שנדביק את הלקוחות?"