לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 16 ספטמבר 2014.

לפניכם סיפורה של ע', שהעדיפה לא לקבל טיפול מרופא שהיה כל כך תשוש, שלא הצליח לזכור אפילו את שמה או את סיבת הביקור שלה:

"הגעתי למרפאת חוץ לייעוץ ובירור בנוגע לאסטמה.

קיבל אותי מתמחה שנראה מרוט ועייף. הוא לא הצליח לזכור שום דבר ממה שאמרתי לו.

הוא שאל לשמי, ובזמן שלקח לו להרים עט ולהתחיל לכתוב – הוא שכח אותו, וכך זה המשיך במשך כמה דקות. את הגיל שלי הוא לא זכר, ובטח שלא למה באתי למרפאה.

אמרתי לו 'תודה רבה', ושאני מבינה שהוא חייב להיות במרפאה ולקבל חולים גם במצבו הבלתי אפשרי, אבל אני לא חייבת לקבל טיפול מרופא שלא מצליח לזכור או לחשוב, והלכתי משם."