לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 18 ספטמבר 2014.

לפניכם סיפורה של גילי, על בעיות נגישות לחולי סרטן במכון האונקולוגי, אשר מקשה עליהם עוד יותר לקבל את הטיפול שהם זקוקים לו:

"הסיפור שלי הוא לא על משהו שקרה לי באופן מאוד אישי, והוא גם לא דרמטי במיוחד. אבל זה דבר שגורם סבל לחולים רבים מדי יום: המעלית במכון אונקולוגי, באחד מבתי החולים הגדולים בארץ.

חלק מהאנשים המטופלים במכון זה עוברים גיהינום עלי אדמות. חלקם מתנייד באמצעות כיסאות גלגלים, או במיטות. חלקם נושא עמו עירוי על מעמד. לגבי חלקם עליה במדרגות וויתור על שירותיה של המעלית אינם בגדר אפשרות.

במכון יש בסך הכול שתי מעליות, איטיות מאוד, שמדי פעם גם נתקעות או סתם מפסיקות לפעול.

אני יורדת למכון מספר פעמים ביום לצורך מחקר שנערך בקומה התחתונה ביותר של המכון. כאשר אני לא צריכה לקחת איתי עגלה אני כמובן מוותרת על שירותי מעליות הזוועה – גם מפאת חיסכון בזמן וגם על מנת לשמור את המשאב הנדיר הזה למי שבאמת זקוקים לו.

אבל כמעט בכל פעם שאני נאלצת להשתמש בשירותי המעלית, אני נתקלת באדם זה או אחר המתלונן על תפקודה: זו מחכה כבר יותר מחמש (!) דקות והמעלית עדיין לא באה. זה חיכה לבוא המעלית אך לא הצליח לעלות עליה מכיוון שהמעלית הייתה מלאה מדי. ואלה הצליחו במזל טוב להיכנס למעלית, אך זו התעכבה בכל קומה וקומה ללא סיבה נראית לעין.

וזה כל כך לא הוגן. זה לא הוגן שדווקא החולים האונקולוגיים, שקשה להם לעמוד וקשה להם ללכת, צריכים להמתין דקות ארוכות במצב של אפיסת כוחות, או להשתמש במדרגות כשהמעלית נתקעת או לא מתפקדת."