לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 23 ספטמבר 2014.

לפניכם סיפורה של א', על המציאות של אשפוז בבתי חולים, שבה חולים יכולים לבקש עזרה במשך שעות ואין מי שייגש לעזור להם:

"אני מלווה את אבא שלי בבית החולים. כבר 3 ימים שצפצוף חד ומחרפן קוטע את האוויר כל כמה דקות. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת אותו, שזהו, אולי התחרפנתי.

הערב נשברתי וניגשתי לאחות בדסק לשאול לפשר הצליל. 'זה פעמון, אנשים מבקשים שייגשו אליהם', היא עונה. 'אז לא ניגשים וזה ממשיך?' התעקשתי. 'אין כוח אדם', היא פוסקת. זהו.

ככל שתסתובב במסדרונות תבין שבמדינה הזו יותר מאיכות חיים בולטת איכות המוות, וגם זה לא משהו לכתוב עליו הביתה.

אגב, למי שתהה, אם תהיו חצופים מספיק להזדקק לאשפוז רפואי, תקבלו רשימה של דברים שעליכם לקנות, כמו ליום הראשון של שנת הלימודים. בעיה שלכם, כן?

מטליות, חומרי ניקוי, תרופות, מה לא בעצם. אולי גם רופא נצטרך לקנות בסוף. אז ספרו לי עוד על מערכת הבריאות הסוציאליסטית והכה-חינמית שלכם."