לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 1 אוקטובר 2014.

לפניכם סיפורה של בת-עמי נוימאייר-פוטשניק, על עומס, צפיפות וחלמאות במוקדי "טרם", ולקינוח – הדרת נשים במקום שבו עובדות בעיקר נשים ושבו לפחות חצי מהמבקרים הן נשים:

"בחודשים האחרונים, יצא לנו לבקר בשני מוקדים של 'טרם'.

בפעם הראשונה נקלענו בערב שבת (יום שישי) עם תינוק מקיא למוקד טרם בבני ברק. המוקד שנותן שירותי רפואה דחופה לחברי כל קופות החולים מכל גוש דן מאויש בערב שבת ברופא אחד (!) בלבד (שמטפל בתינוקות ובזקנים, בהתקפי לב ובשברים) והשארנו בו בסך הכול שמונים ומשהו ש"ח ולמעלה מארבע שעות מהחיים שלנו.

היום היינו במוקד באשדוד עם תינוק שפתח את הגבה. המוקד הזה מאויש בצורה סבירה יותר ויצאנו ממנו בתוך שעה בערך. מתוכה ישבנו כחצי שעה בלובי של הקבלה מול מסך אל.סי.די. שמקרין מעין מצגת אינפורמטיבית על המוקד. כל הדמויות במצגת מצוירות והיא מציגה אך ורק גברים וילדים. פקיד קבלה, אח, רופא, ילד פצוע ואבא שלו. מיותר לציין שבמוקד עובדת פקידת קבלה ואחיות ממין נקבה. כמו כן, לפחות חצי מהחולים והפצועים הם ילדות ונשים. אם תטרחו לבקר באתר האינטרנט של 'טרם', תגלו שגם בו מופיעים רק גברים וילדים.

'טרם' מספקים שירות איום ונורא במוקד שלהם בבני ברק ושירות סביר במוקד שלהם באשדוד, שירות שכל קופות החולים קונות ולפיכך כולנו נאלצים לסבול. עם כל הביטוחים המשלימים שלכם וגם עם הפניה מרופא עדיין תשלמו כמה עשרות שקלים במוקד. בתמורה, תאלצו להסביר לילדות שלכם למה בסרטון שמוקרן בטלוויזיה שלהם אין בכלל בנות.

בסופה של החוויה הזו ביקשנו נורא יפה מהתינוק שבפעם הבאה שהוא פותח את הראש שיעשה את זה בבקשה חצי שעה קודם כשהמרפאה של קופת חולים עדיין פתוחה. גם לכם אני מציעה באופן כללי להיות בריאים, לא בריא להיות חולים או פצועים במדינה הזו, יש לנו מלחמות לממן ועם כל הכבוד, המלחמה קודמת לבריאות שלכם.

ולגבי ה'העלמה' של נשים מהפרסומים – אולי זה לא קשור ישירות לאיכות הטיפול, אבל זה לחלוטין חלק מהתחושה שמשתינים עלינו בקשת. זה מאוד הפריע לי ולבנות שלי להיות שם."