לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 4 לאוגוסט 2015.

לפניכם סיפורה של מיטל מור צדק, על שרשרת של תקלות מסוכנות במהלך בדיקה במיון נשים, שנבעו מקוצר רוח, מהזנחה ומחוסר תיאום בין אנשי הצוות שגרמו לה עוגמת נפש וטרטור ממושך ומיותר:

"אני בדרך כלל לא כותבת כאן, אבל היה לי חשוב לחלוק את החוויה השלילית שחוויתי במיון יולדות בבית חולים.

הגעתי למיון בעקבות הפניה של רופא הנשים, בסוף שבוע 40. בעמדת הקבלה של האחיות היתה רק אחות אחת שניהלה שיחה אישית בטלפון, ולמרות שראתה שאני מחכה, לא מצאה לנכון להתפנות אליי. רק לאחר מספר דקות הגיעה אחות מיילדת שפתחה לי תיק, אך היתה חסרת סבלנות והביעה כלפיי התנשאות וזלזול. לא ממש עניין אותה לשמוע מדוע הגעתי אליהם, והיא לא ממש שאלה האם אני מרגישה טוב/לא טוב. כאשר היא באה להצמיד לי מוניטור היא היתה ממש קצרת רוח, והתעצבנה עליי שאני לא 'זזה' מהר יותר כדי לעזור לה לשים את המוניטור מהר (באמת סליחה שאני מתנהלת קצת יותר לאט מבדרך כלל בימים אלו).

לאחר שהייתי עם המוניטור כחצי שעה (ובמהלך הזמן הזה אף אחות לא נכנסה לבדוק שהמוניטור אכן תקין), ורק לאחר שאמא שלי יצאה לבדוק כמה זמן עליי להישאר עוד עם המוניטור, נכנסה אחות אחרת שהכריזה כי המוניטור אינו תקין, וכי עליי לאכול משהו מתוק (כי העובר ישן) ולהתחיל את בדיקת המוניטור מהתחלה. הסברתי לאחות שבמהלך המוניטור העובר לא הפסיק לבעוט לרגע, אך היא התעקשה, ואני אכלתי משהו מתוק. היא גם אמרה שאני צריכה לשכב על הצד (למרות שהאחות הקודמת אמרה לי בפירוש שעליי לשכב על הגב ולא על הצד כפי שרציתי). לא עברו 5 דקות, ונכנס רופא לחדר. הוא מצידו הפסיק את המוניטור בטענה שהוא בסדר גמור, ושכן רואים תנועות עובר, וכי עליי לחכות לאולטרסאונד (הערכת משקל) ורק אח"כ להיכנס אליו לבדיקה.

יצאנו החוצה וחיכינו זמן רב. בשלב מסוים אמא שלי נכנסה לשאול את האחות מה קורה, וזו צעקה עליה שלא תיכנס למיון אלא תחכה בחוץ עד שיקראו לנו. במקביל, היא גם דאגה להוציא את העצבים שלה על עוד 3 זוגות לפחות שעמדו שם.

לאחר זמן המתנה לא מבוטל, קראו לנו להיכנס לחדר הרופאה, שכמובן התעצבנה כשראתה שלא עשו לי אולטרסאונד. שוב נאלצתי לצאת החוצה ולחכות לאולטרסאונד. כמובן שמרגע זה באה אחות אחרת לטפל בנו ולנסות לזרז את העניינים. היא גם שאלה אותי לאיזו תרופה אני רגישה. ציינתי בפניה שכבר נשאלתי על כך פעמיים נוספות קודם לכן, ולא ברור לי מדוע לא מציינים פרט כל כך חשוב וקריטי בתיק בפעם הראשונה ששואלים. התשובה היתה שהאחות שקיבלה אותי לא רשמה את זה במקום הנכון.

אם זה היחס שנותנת אחות מיילדת במיון, התחנה הראשונה אליה מגיעה אישה שצריכה ללדת, לא רוצה לחשוב איך מתנהגים אליה בשאר התחנות (חדר לידה, מחלקת יולדות). חבל שהם שוכחים לפעמים שיש לנו את אפשרות הבחירה היכן ללדת.

דבר אחד בטוח: לאחר הביקור הזה, ומאחר ועדיין לא ילדתי, אין בכוונתי לחזור לשם כאשר יגיע רגע האמת."