את ההתקף קיבלתי לפני 22 ימים, ועדיין אין לי תור לצנתור

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 10 לספטמבר 2015.

לפניכם סיפורו של יאיר כרמין על תלאותיו באשפוז, ועל הניסיונות שלו לעבור צנתור שהולך ומתעכב בשל סיבות בירוקרטיות שונות, כשהסכנה לחייו מיידית ומוחשית:

"לאחרונה עברתי התקף לב – אמנם קל יחסית, שרדתי אותו בקלות, רק כל מה שבא אחריו הזוי לחלוטין, במדינה שמתיימרת להיות הייטקיסטית ומודרנית. הגעתי לבית החולים בעיר מגורי, ודי מהר יחסית הועברתי למחלקת טיפול נמרץ לבבי בחדר פרטי. עד כאן – בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני אחרי ההתקף, והגוף מנסה לייצב את עצמו. בינתיים ללא שום תרופה וטיפול פרט למנוחה, ומוניטורים שמחוברים אלי.

הייתי אמור לעבור צנתור למחרת, לכן הייתי בצום מחצות הלילה. חיכיתי לצנתור, ובסביבות 12 בצהרים הודיעו לי שהצנתור נדחה, בטענה שאין לרופאים את דו"ח ניתוח המעקפים שעשיתי לפני עשור בדיוק. היום הוא יום חמישי בשבוע, והצנתור יוכל להתבצע אך ורק ביום ראשון, מאחר וחדר הצנתורים, מה לעשות, סגור בשישי-שבת… ממילא אני בהשגחה, לא נורא, אני אופטימי – כי הרי החלק המפחיד ביותר כבר מאחורי.

מגיע מוצ"ש, באמצע הלילה אני מועבר למחלקה קרדיולוגית מאחר שהגיע מקרה חירום וצריך את החדר שבו אני נמצא, לכן מעבירים אותי ב-1 בלילה. שוב אני בצום, ושוב מחכה לצנתור. ואז כמובן, ב-12 בצהרים ביום למחרת האחות מודיעה לי ש- תנחשו. אכן כן, הצנתור נדחה שוב. הלכתי לתחנת האחיות והודעתי בקול זועם לאחות הראשית – או שאני עובר צנתור או שמשחררים אותי הביתה ועכשיו. היא שלחה אלי את הרופאה החמודה, והרופאה בנוכחותי הרימה טלפון לחדר הצנתורים וקבעה לי תור למחר בבוקר, כשאני הראשון בתור.

התחלתי להרגיש יותר טוב, עדיין חלש, בגוף יש כל מיני שאריות להתקף שהיה, מציק פה, ומציק שם. ביום שני בבוקר הורידו אותי לחדר הצנתורים. הניחו אותי על השולחן והתחילו להכין אותי. אחרי זמן מה – התחילו להגיע טלפונים, והרופא אמר לי שיש לו בעיה, הוא לא יכול להמשיך מאחר ואחרי שסייר בתוככי עורקי ומצא את העורקים של המעקפים במצב מצוין, הוא מצא שעורק אחר – שולי לדבריו – סתום בארבע מקומות. לצורך פתיחתו הוא צריך להזריק לי עוד מנה של חומר ניגוד, וזה יסכן את הכליות שלי. מיהרו לנתק אותי ולהוציאני מחדר הצנתורים, מכיוון שהורידו חולה מחדר הניתוח שזקוק לצנתור דחוף. חזרתי למחלקה, ושוחררתי למחרת מבית החולים, תוך כדי קביעת תור לצנתור ליום רביעי ה-16 לאוגוסט.

בהתחלה קופ"ח לא הסכימה שאעשה את הצנתור בבית החולים שבו אושפזתי ושלחה אותי לבית חולים אחר. אני העדפתי את בית החולים שבו ביצעתי את ניתוח המעקפים לפני עשור…  כאן התחילה מריחת זמן. הקופה, אחרי יום בערך, אישרה את הפרוצדורה, והפקידות שוכחות לפנות לקביעת התור. אחר כך התברר שחסר הדיסק של הצנתור, ושוב חל עיכוב של כמה ימים. ונכון שאני בסך הכל מרגיש לא רע, אמנם לא במיטבי אבל קרוב לכך, אבל אני בכל זאת צריך לבצע את פתיחת העורק השולי שלדברי הרופא כמעט ובטוח שהוא האחראי להתקף שעברתי, ואולי יגרום גם לבא אחריו? נו, מה בוער ולמי בוער?…

את ההתקף קיבלתי ב-5 לאוגוסט. עברו כבר 22 ימים, ועדיין אין לי תור לצנתור שעשוי לשחרר אותי ממצב של תפקוד ב-50% בלבד! "

letter-10.9

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s