לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 8 לספטמבר 2015.

לפניכם סיפורה של יעל שטימברג על חוויותיה של מטופלת בת 81 במחלקה כירורגית – בתוספת שלל הצעות לשיפור שיכולות להקל על חיי המאושפזים ובני משפחתם:

"מדובר בחולה בת 81 שתודות לערנות של רופא אורולוג נאלצה להיכנס לניתוח דחוף. הניתוח עבר בהצלחה שוב תודות למקצועיות של הרופאים.

אולם… מהרגע הזה ואילך, הכל, פשוט הכל עבד בצורה גרועה במחלקה הכירורגית:

יחס משפיל, האחיות עסוקות, עייפות, בלי שום מוטיבציה, כבר לא רואות את החולה כאדם אלא כטורח נוסף; חוסר העברת מידע בצורה מסודרת בין משמרות – בין רופאים ובין אחיות – בלגן שלם ודיסאינפורמציה שגורמים לטעויות בטיפול; הזנחה פיסית ממדרגה ראשונה (שמונה שעות עם טיטול מלוכלך); חוסר האסתטיקה של החדרים עצמם (שעון שאינו עובד, תמונה עקומה וכו'); חוסר הקפדה על אוורור החדרים מדי פעם כדי שיכנס אוויר צח; תחושת השפלה מצד אחיות ורופאים כאחד.

דרך אגב – לדבר עם רופא זה בערך כמו לדבר עם אלוהים, או  משהו דומה. אין זמן. אין אפשרות. הוא לא נמצא. עסוק. וכאשר מדברים איתו  – גם אז הכל באדישות וחוסר יחס משווע…

הנה כמה הצעות לשיפור:

א. למצוא דרך ממוחשבת ופשוטה להעברת המידע. תוכנה שתאפשר לכל מי שמסתכל על החולה יכול להעלות ברגע ולהבין מה המצב שלו מכל הבחינות.  לפי הרשאות של כל מחלקה.

ב. שעל כל  חולה יהיה אחראי אחד ורק אחד  (רופא או אחות בכירה) – שיודע לומר עליו הכל מהתחלה ועד הסוף – שמחזיק את התמונה כולה. הוא אחראי על החולה מבחינה פיסית ומבחינה רגשית. הוא מדבר עם המשפחה לפחות אחת ליומיים, הוא שואל את החולה מה שלומו וכדומה. הוא מאשר טיפולים מורכבים. הוא איש הקשר בין החולה ומשפחתו לבין בית החולים.

ג. להביא עוד כוח אדם – במיוחד רופאים – שלא ייווצר מצב שרופא עובד יותר מ-12 שעות רצוף במשמרת. הרופאים 'זומבים' לחלוטין אחרי כמות שעות מסוימת. באופן טבעי, זה עולה כסף, אבל בסופו של דבר זה יחסוך הרבה כסף למערכת הבריאות.

ד. להביא כוח אדם בדמות אנשים בשנת שירות / שירות לאומי – כך שעל כל חדר יהיה כוח אדם בכמות סבירה.

ה. מערכת משוב ממוחשבת – כל חולה שעוזב כותב את המשוב שלו על המחלקה האחיות והרופאים. גם בני המשפחה יכולים למלא את המשוב.  כל מנהל מחלקה יקבל את המשוב אחד לשבוע. גם מנהל בית החולים.

ו. לאפשר לבני המשפחה הדואגים וסועדים את החולים מקום נורמאלי לשבת לצד החולה – כיסא נוח אחד לפחות שגם ניתן להשכיב אותו במידה ומדובר בחולים שזקוקים לתמיכה שוטפת של המשפחה. גם זה לפי שיקול המלווה האחראי על החולה, ובאישורו.

ז. שיהיה עם מי לדבר, את מי לשאול, למי לפנות –  וזאת מבלי להתנצל אלף פעם לפני כן, ובלי להרגיש שאנו גוזלים את השעות היקרות של האחיות והרופאים."