לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 17 למרץ 2016.

לפניכם סיפורה של ה', על המחסור החמור ברופאים נוירולוגים לילדים, שגרמה לעיכוב ממושך ובעייתי מאוד בטיפול בבנה:

"אמרו לנו בבית הספר של הילד (בן 7) שיש לו הפרעות קשב וריכוז וזה מפריע למורה, אז התחלנו תהליך של אבחון. בתור התחלה, זה דורש לקבוע תור לנוירולוג ילדים, ופשוט לא היו תורים פנויים. זה לקח המון המון זמן עד שהצלחנו להגיע לנוירולוג. ניסינו לחפש דרך הקופה, ניסינו לחפש פרטי, וכל התורים היו חודשים רבים קדימה.

בסופו של דבר השגנו תור לנוירולוג באופן פרטי, והוא שלח אותנו למבחן TOVA (מבחן סטנדרטי לאבחון הפרעות קשב וריכוז). זה עלה כמה מאות שקלים. עשינו את מבחן TOVA, וזה היה קיצוני ברמה כזו שאפילו אני, שלא מומחית לבדיקת מבחנים כאלה, הבחנתי שהאבחון שלו מאוד חד משמעי. הוא היה לבד עם הבוחנת ואני הייתי בחוץ, וכשנכנסתי פנימה וראיתי את התוצאות אמרתי לבוחנת, 'וואו, זה ממש משמעותי!' והיא הסכימה איתי, שרואים שהריטלין שיפר בצורה משמעותית את התפקוד שלו, בצורה שקשה להחמיץ גם אם אין לך שום מושג בתחום. (המבחן כולל מבדקים שדורשים המון ריכוז, פעם בלי ריטלין ופעם עם, ובודקים מה ההבדלים).

יש לנו עוד ילד שגם אובחן עם בעיות קשב וריכוז, אבל אצלו התוצאה היתה גבולית ובכל זאת הוא מקבל ריטלין. פה ההבדל היה ממש ממש משמעותי. אחרי כמה ימים קיבלנו את התוצאות והתחלנו לנסות למצוא נוירולוג ילדים שיסתכל על התוצאות. כל מי שראה את התוצאות, כולל רופא הילדים, אמר – 'וואו, הילד הזה צריך ריטלין'. זה ילד שיש לו המון בעיות בבית הספר – מפריע, לא קשוב. אנחנו בסך הכל צריכים נוירולוג שיסתכל על התוצאות וייתן את האישור לקחת ריטלין. אי אפשר לקבל את התרופה בלי אישור נוירולוג ילדים, כי הריטלין נחשב לסם, ואי אפשר למצוא תור פנוי.

זה דחוף במיוחד כי בחודשים האלה יש לימודים בבית הספר וזו התקופה שבה הוא צריך את התרופה, אחר כך כבר פסח ואחרי זה אין כל כך טעם להתחיל את הטיפול כי הוא מאבד את שנת הלימודים. הוא ילד קטן והתקופה הזו מאוד חשובה להתפתחות שלו, זה גיל מאוד משמעותי. הוא הפך לילד הזה שכל הזמן מעירים לו, והילדים מכירים אותו בתור 'הילד שמפריע', וכל זה רק הולך ומדרדר את המצב שלו.

אנחנו הולכים ומסבירים – אנחנו צריכים תור לנוירולוג, אפילו פרטי, לא חשוב. רק שנעביר את התוצאות, ביקשנו והתחננו לא רק בעיר שלנו, גם בירושלים, תל אביב, איפה שאפשר – פשוט אין תורים! זה פשוט מטורף. התור הכי קרוב שמצאנו היה בסוף אפריל. זה אומר שהוא מאבד את כל שנת הלימודים, פחות או יותר. וזה כל כך מתסכל.

כבר חודשיים שאנחנו מנסים לקבוע תור, ובכל מקום אומרים לנו 'כן, אין תורים לנוירולוג ילדים, זו בעיה ידועה'. ובזאת הם פוטרים את עצמם מהעניין. אמרנו להם שזה בסך הכל עניין מנהלתי, לא צריך יותר לבדוק אותו – רק לראות את התוצאות, לתת מרשם ונוכל להתחיל לראות איך הוא מגיב למרשם.

בגלל האיסורים שיש על התרופה הזו, רופא ילדים לא יכול לתת אותה. צריך נוירולוג שייתן את האישור. הגענו כבר למצב של – תגידו לנו לאיפה לנסוע, אפילו מקום רחוק מאוד, העיקר להתחיל את הטיפול של הילד. כלום. אפילו לאותו נוירולוג פרטי שהלכנו אליו בהתחלה לא יכולנו לחזור, כי הרופא הזה כבר לא מקבל בכלל עוד מטופלים. כי הוא מוצף, כמו שכל הנוירולוגים לילדים מוצפים.

אז בפועל יש לנו בעיה נוראית וכולם מסכימים שצריך למצוא לה פתרון, וזה לא קורה. אנחנו ממשיכים להתקשר כל הזמן כדי לבדוק אם התפנו תורים, אבל הכל מלא ולאף אחד אין שום הצעה מה אפשר לעשות. זה הדבר הכי מתסכל בעולם."