לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 17 לאפריל 2016.

לפני שבועיים פורסמה בפרויקט ידיעה ששודרה ברשת ב' על אישה שלקתה באירוע מוחי, הובהלה לסורוקה, אך מצנתרת המוח היחידה הייתה בחו"ל והטיפול בה התעכב. ס', אחות בבית חולים, כתבה לנו את תגובתה בעקבות הידיעה הזו:

"כבר היום אנחנו במצב בו קשה להשיג תור לרופא מומחה בקופת חולים, או תור לניתוח בבית חולים. אחת הסיבות היא שאין מספיק רופאים מומחים ביחס לגודל האוכלוסייה. הסיפור של האישה בסורוקה שלא נמצא עבורה מנתח מוח שיבצע צנתור דחוף רק מציף בעיה שידועה במערכת הבריאות אבל לא מקבלת בכלל יחס כל עוד נמצאים פתרונות יצירתיים.

אין מספיק מומחים בארץ, באף תחום. תוך כמה שנים לא יהיו מספיק מרדימים לכל הניתוחים שיש צורך לבצע, תור בקופה נקבע לחודשים קדימה ולפעמים אפילו שנה.

רופאים מומחים בארץ מקבלים הצעות שקשה לסרב להן מבתי חולים בחו"ל, שעות עבודה ושכר שאפשר רק לחלום על דומים להם במערכת הציבורית בארץ. במקביל אין מספיק תקנים למתמחים, ובחלק מבתי החולים מוצאים פתרונות יצירתיים לבעיה – מביאים מחו"ל רופאים צעירים על תקן מתמחים משתלמים, רופאים אלו עובדים במחלקה כמתמחים לכל דבר, לומדים עברית, עושים ביקורי רופאים, תורנויות, ניתוחים ואפילו בודקים אתכם במיון.

הבעיה היא שכשהמתמחים האלה יסיימו את ההתמחות הם לא יישארו בארץ אלא יחזרו כמומחים למדינה שלהם. גם אם ירצו המדינה בכלל לא מוכנה לאפשר להם לעבור מבחן שלב להכרה כמומחה ולהישאר כמומחים בארץ, וזה בעוד מדינות אחרות בעולם מגייסות רופאים מומחים באופן אקטיבי.

ומה איתנו? מי יהיו הרופאים המומחים של הדור הבא? מה יקרה ביום אחרי שהמומחים של היום יפרשו מהמקצוע? על היום הזה אף אחד לא חושב ואף אחד לא מדבר, כל עוד אפשר לכבות את השריפה של היום לא מדברים על השריפה של מחר. ואם לפעמים מישהו נופל בין הכיסאות, למשל כשנזכרים שיש רק נוירוכירורגית אחת בסורוקה ולעתים היא לא עובדת, אז הנושא מקבל כותרת ליום אחד עד הסערה הבאה שתפרוץ."