לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 21 לאפריל 2016.

לפניכם סיפורו של ג', על התשישות של רופאים במשמרות ארוכות בחדר המיון, שגורמת לחשש ממשי מפני השמטת פרטים חיוניים או פגיעה באיכות הטיפול:

"אשתי נתקפה בכאב עז ופתאומי בגב, עם אובדן תחושה ונימול בזרוע. מיהרנו למיון כי הכאבים היו חזקים מאוד, היא ממש בכתה מרוב כאבים.

כשהגענו לבית החולים, העומס לא היה חריג, אבל היה ניכר שלפחות חלק מאנשי הצוות נמצאים על הרגליים הרבה יותר מדי זמן. הרופא שבא לבדוק אותה ממש ישן בעמידה, ולמרות הסיטואציה המלחיצה והדאגה לאשתי, מצאתי את עצמי מרחם עליו. וגם מפחד: הוא התקשה לקלוט את הפרטים שאמרנו לו, ונאלצנו לחזור על כל דבר שלוש פעמים.

לשמחתי מצבה של אשתי השתפר, אבל החוויה עדיין זכורה לי כמפחידה. אנשים עייפים ותשושים עד כדי כך לא צריכים לעבוד, בטח שלא ברפואה דחופה שבה כל פרט חשוב והערנות היא קריטית."