לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 7 ליוני 2016.

לפניכם סיפורה של מ', מתמחה בגינקולוגיה, שביקשה להעביר מסר למטופלות שלה ולמלווים שלהן, בבקשה שיבינו כי ההמתנה הארוכה שנכפית עליהם אינה באשמת הרופאים:

"לבעל של היולדת שהתווכח איתי 25 דקות ב-4 בבוקר על זה שהוא מתוסכל שהם חיכו 3 שעות לבדיקה: גם אני מתוסכלת. מאוד. סביר להניח שיותר ממך.

העובדה היא שכל החלקים במערכת הבריאות בעומס מטורף, כלומר פנימיות ומיון פנימי, וכן, גם מיון יולדות.

אם אני אחראית על היום הכי חשוב בחייהם של אנשים, אני לוקחת את זה מאוד מאוד ברצינות. כשיש משהו דחוף אני רצה. ויש הרבה דחופים.

אז אני למעשה רצה ברציפות עד בערך ארבע בבוקר, אם יש לי מזל. וזה יוצר מצב שמי שלא דחופה ממתינה, כי היא לא דחופה. וזה מתסכל אותן. ואני מבינה. זה באמת מתסכל. אבל אני לא מסוגלת פיזית לעשות יותר משאני עושה.

מסיימת כל תורנות על הקרשים. מאושרת, נרגשת, גמורה."