לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 4 לאוגוסט 2017

עם כל התלונות והטרוניות והחוויות קשות מהמערכת, תמיד נחמד לקבל סיפורים לפינת "מלאכים בלבן" שלנו! אסף ברוולד רוצה לומר תודה:

"איזו שבת נפלאה! נחת, שלווה וכל היום בבית! לא, לא באמת…

מה באמת היה לנו? יום שלם במיון ילדים 'דנה' עם אופיר שקצת עשה לנו קונצים.

לפני שמישהו ילחץ: הכל בסדר ,ומה שלא בסדר – בתהליכי סידור.

ועכשיו, מילה או שתיים על הצוות הרפואי ב'דנה' ובאיכילוב בכלל (כי הסתובבנו שם קצת במהלך היום):

אז, מדובר על אנשים שעובדים יותר שעות מהרבה מאיתנו, מרוויחים כנראה מעט מאיתנו והאחריות הרובצת על כתפיהם היא יותר ממה שרובנו צריכים אי פעם להתמודד איתה. עניין של חיים ומוות תרתי-משמע כי, וואללה, לקבל החלטות על טיפול רפואי בזאטוטים בני חודשים בודדים זה משהו שלא לוקחים בקלות.

הם סופגים הרבה מאותו סגנון התנהגות שאנחנו רואים בכביש ובתור בסופר – לא הישראלי היפה – ועדיין: אם רק מתבוננים בהם במהלך היום אפשר להרגיש את תחושת השליחות המניעה אותם. זה מתחיל בפקידת הקבלה (שיצאה מגדרה כדי להקל עלינו את הבירוקרטיה הרגילה של הקבלה והשחרור) וממשיך בכל בעלי התפקידים: אחיות, עוזרים, רופאים, טכנאים. כל הזמן מרוכזים בטובת הילד המטופל, כל הזמן משתדלים להרגיע את אמא ואבא ולהסביר כל מה שקורה וגם לחייך למרות העומס והעייפות.

האנשים הנפלאים האלה צריכים לעבוד בתנאים יותר אנושיים. הם צריכים יותר זמן מנוחה, יותר ידיים ועיניים במשמרות, וצריכים להיות בעשירון העליון של המשק מבחינת משכורות וכל זה כדי רק להתחיל ולהמחיש את ההוקרה שהם ראויים לה.

לומר 'תודה' זה ממש אנדרסטייטמנט ועדיין, נראה לי שזה לא משהו שהם רגילים לשמוע. אז אמרנו להם את זה שם לכל אורך היום ועכשיו אנחנו גם כותבים את זה כאן. תודה!"