לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 20 לאוגוסט 2017

פרויקט "מכתבים לבריאות" ממשיך לעקוב אחרי הפערים הבלתי-נתפסים בשירותי רפואה בין המרכז לפריפריה. לפניכם קטע מכתבה ב-Ynet המביאה עדויות מתושבי הצפון על ההזנחה שמסכנת את חייהם:

"קורבנות הזנחת הרפואה הקהילתית בפריפריה יש פרצופים ושמות. אחת מהן היא חן סולטן (26). ארבע שעות נאלצה חן להמתין מחוץ לדלת רופא הנשים בקופת החולים בקרית שמונה. לאחר המתנה מייגעת התברר שהיא סובלת מזיהום חמור ברחמה והיא הובהלה לניתוח דחוף בבית החולים 'זיו' בצפת. בפוסט ברשת הפייסבוק, אשר זכה למאות שיתופים, זועקת חן את זעקת החולים בפריפריה. 'אנחנו מתים פה ולאף אחד לא איכפת. אני שווה כמו כל אחד אחר', מצהירה חן.

בשיחה עם ynet מפרטת חן, תושבת קיבוץ כפר גלעדי, שילדה לפני כחמישה חודשים, על הנסיבות שבגינן הגיעה לטיפול בקופת חולים 'כללית' בקרית שמונה. 'התעוררתי בבוקר עם כאבים בבטן התחתונה. הרגשתי שמשהו לא כשורה. בשעה 10 בבוקר הגעתי לקופת החולים. נכנסתי לאחות ונרשמתי לתורים הדחופים. תיארתי לעצמי שאצטרך לחכות. לא קבעתי תור, ואני יודעת שלוקח זמן עד שאפשר להכניס מטופל בין התורים שנקבעו, אבל לא דמיינתי לעצמי עד כמה העיכוב יהיה ארוך ועד כמה הוא יכול לסכן את הבריאות שלי'.

השעות נקפו והכאבים מהם סבלה חן הלכו והתגברו. 'הייתי צריכה להטעין את מדחן החנייה ארבע פעמים ועדיין לא קראו לי. שאלתי מה קורה. הסברתי שאני סובלת מכאבים עזים. אמרו לי שיש רק רופא אחד שמטפל בכל התורים, גם הדחופים וגם אלו שנקבעו מראש. אמרתי שאני חושבת שזה מקרה חירום. בקופה השיבו שאין להם מאיפה להביא עוד רופא'.

חן מתארת כי בשעה שתיים בצהריים, ולאחר התערבות של מנהלת הקופה, היא נכנסה לבדיקה. 'התברר שאני סובלת מזיהום ברחם ושאני חייבת להתפנות בדחיפות לבית החולים. לקחתי את התינוק שלי וטסתי בוכה למיון. בערב כבר הייתי בחדר הניתוח'. לדברי חן, המקרה שלה אינו מקרה חריג. לצידה בתור המתינה שעות ארוכות אישה בהיריון, אשר גם היא נשלחה בדחיפות לחדר המיון.

החולה מוסיפה ומציינת כי 'מזיהום אפשר למות. באותה מידה גם יכולתי לאבד את הרחם שלי. מי היה לוקח אחריות על טרגדיה כזו? החלטתי שאני לא שותקת יותר. לא בשבילי ולא בשביל יתר הנשים שהתייבשו לידי בתור'.

חן מסבירה שהטיפול הלקוי, לדבריה, לו זכתה הוא דבר שבשגרה. 'לקבוע תור לרופא נשים פה זו משימה קשה מאוד", מציינת האישה, 'במקרה טוב אפשר לקבוע תור רק לעוד חודש או חודש וחצי. לאישה בהיריון מדובר בנצח. לא מדובר רק בי, אלא גם בכל מי שאני מכירה שגר פה באזור. אנחנו מקבלים שירות ברמה לא הגיונית. כולנו פונות לרופאים פרטיים'.

ממיטת חוליה פרסמה חן פוסט נוקב ברשת הפייסבוק אשר זכה לתהודה רבה. רבים מהגולשים והגולשות הזדהו עם הזעקה של חן, שלדבריה היא זעקת החולים בפריפריה.

'מזדהה עם כל מילה, השבוע המתנתי כמעט יום שלם להיכנס ב'דחופים", הגיבה אחת הגולשות, 'המצב פה בקופה זאת פשוט הפקרות. אנחנו שווים פחות ממי שחי שעתיים דרומה מאיתנו', כתבה גולשת אחרת. מגיבה נוספת הוסיפה: 'אני כבר למדתי את הלקח ושילמתי 150 שקלים לרופא פרטי'. אחרת כתבה: 'אני גם המתנתי בדחופים ורק אחרי שהתעלפתי שם מכאבים הכניסו אותי לרופא ששלח אותי בדחיפות לבית החולים'.

'מזלזלים בחיים של כולנו. בעקבות הפוסט נחשפתי לדוגמאות רבות לסיפורים של חולים וחולות עם מקרים דומים', מגוללת חן, 'המקרה שלי היה יכול חלילה להסתיים באופן רע הרבה יותר. זה מצב לא נורמלי. כל המספרים והמחקרים מספרים את הסיפור שלי – הסיפור של הזנחת החולים בפריפריה. אני לא כועסת חלילה על הרופאים או האחיות. הם היו מקסימים. הקצאת משאבים היא מקור הבעיה. בקופת החולים הסבירו לי שזו בעיה קשה שהם מתמודדים איתה. הם לא מוצאים רופאים שמוכנים לעבוד פה. אמרתי לה שאותי זה לא מעניין. אני הלקוחה שמפקידה את בריאות משפחתי והבריאות שלי בידיים שלהם. אותי תירוצים לא מעניינים'.

'רק עכשיו פתחו מחדש את המיון בקרית שמונה', מפרטת החולה, 'אנשים צריכים לנסוע 40 דקות כדי לקבל טיפול בהתקף לב. מה יקרה בדרך? בעיה שלך. זה אבסורד. שלא יספרו לי סיפורים. אנחנו לא מעניינים אף אחד. אני לא חשובה כמו תושבת המרכז. אני לא אעביר את החיים שלי לאזור המרכז. אני אוהבת את המקום שבו אני גרה. זה הבית שלי. פה אני רוצה לחיות ומגיע לי אותו יחס כמו כל אזרח אחר במדינה'.