אחרי עשרות אלפי בני אדם שטופלו על ידי, לא מתייחסים אלי כאל בן אדם

כמה פעמים כעסנו על רופאים כשלא הגיע להם? כמה פעמים הוצאנו את העצבים על איש צוות חף מפשע, כשהאשמים האמיתיים הם מי שנתנו למערכת להידרדר למצב כזה? ד"ר דובי לוקסמן עורך סיכום ביניים של הקריירה שלו כרופא, ומביט אחורה בצער:

"אני מצטער…

עד גיל 25 חייתי חיים נהדרים. באמת…מסיבות, טיולים, שתיתי, עישנתי, זיינתי, ראש קטן.

בגיל 25, לפני 40 שנה – הכל נגמר.

עשיתי את השטות הנפלאה והתחלתי בלימודי רפואה. ומאז הקדשתי את חיי למקצוע הנפלא הזה וויתרתי במודע על חלק נכבד מ'הבלי' החיים אותם חייתי קודם.

לימודים תובעניים וארוכים, התמחות מפרכת, 8-10 תורנויות בחודש, חדר לידה, חדר ניתוח, חדר מיון, בחינות, כונניות, השתלמויות בחו״ל, פרסום מאמרים, הדרכת סטודנטים, הדרכת אחיות, הדרכת רופאים עולים, מילואים, מלחמות – איך חיים ככה חיים רגילים. לא ראיתי את אשתי, לא זכרתי את ילדי גדלים, את הורי מזדקנים ומתים, נטשתי חברים.

אבל הכל עשיתי באהבה, באמונה בערכים ובזכות הציבור לקבל שירות בכל שעה, בכל יום, בכל מקום ובלי חשבונות קטנים.

אתם בכלל יודעים שמתמחה בבית חולים ציבורי משתכר 35-40 שקלים בשעה? וזה היום. בזמן שאני הייתי מתמחה זה היה חצי מזה.

המתמחים היום מוחים על תורנויות של 28 שעות. בזמני התורניות היו 32 שעות – מ-7 בבוקר עד 3 אחר הצהריים למחרת. וככה 8-10 פעמים בחודש!

אמרו לי אז 'אל תתלונן, כשתהיה מומחה תפתח מרפאה פרטית והכנסתך תגדל'. אתם קולטים? המדינה עודדה את הרפואה הפרטית.

אז שתקתי כי היה אופק.

כדי להתפרנס בכבוד ברמה התואמת את מקצועי בכל מקום אחר בעולם, הקמתי קליניקה פרטית כדי לפצות על המשכורת העלובה והמחורבנת שקיבלתי בעבודתי הציבורית בבית חולים. זה אומר שסיימתי לעבוד כל יום בשעה 3 אחר הצהריים ובשעה 4 כבר התחלתי עבודה נוספת עד 11 בלילה. ובאמת, הרווחתי לא רע, אפילו טוב מאד. כל אקדמאי שאכל חרא כמוני שהיה עובד בשתי משרות היה מרוויח טוב מאד.

ואחרי 40 שנים אני מצטער…

על כל לידה מוצלחת שיילדתי…

על כל ניתוח שניתחתי…

על כל גידול סרטני שהסרתי…

על כל פצוע שחבשתי…

על כל כאב ששיככתי…

על הקרבנות האישיים שהקרבתי…

על שלא הייתי מספיק אגואיסט…

ולמה אני מצטער?

כי היום אחרי 40 שנה קושרים לי ולעמיתי הרופאים 'כתרים' של מושחתים, שודדים, מנצלי מצוקת הציבור ומעלימי מס.

במקום לתגמל את הרופאים שיעבדו בשביל הציבור ושלא יתעסקו בדברים אחרים מחטטים בכיסיהם לראות כמה כבדים הם.

חותכים בפרנסת הרופאים כדי לגלגל מיליארדים לחרדים והתנחלויות וכאתנן לשותפות קואליציוניות.

מה? למות באוהלה של תורה זה יותר מלמות באוהלה של רפואה?

בכל מדינות העולם המערבי הרופאים משתכרים פי כמה מהרופאים בישראל ולא מאשימים אותם בתחלואי מערכת הבריאות או ברמת יוקר המחייה.

הרופאים הם העוגן שמייצב את הספינה בעת סערה והרפואה הפרטית היא הקביים של הרפואה הציבורית הצולעת.

אילו לקחו מדי שנה חצי מיליארד שקלים מהחרדים וחצי מיליארד שקלים מההתיישבות המתנחלת ומעבירים למערכת הבריאות היה ניתן לנתח את המטופלים בכלי ניתוח מזהב ולהציע את מיטות האשפוז במשי ותחרה.

אבל מה פתאום? הפוליטיקאים המושחתים האלה רוצים להיבחר בבחירות הבאות ולהמשיך ליהנות ממנעמי השלטון וההון.

במקום זאת קל להכות ברופאים.

אני בסוף חיי המקצועיים אבל חרד לגורלם של עמיתי הצעירים שלא יוכלו למצוא מקומות עבודה נאותים לאחר סיום ההתמחות ורבים ירדו מן הארץ, וחרד לגורל אזרחי המדינה שיקבלו רפואה ברמה של עולם שלישי.

הפוליטיקאים האלה, היום הם כאן ומחר הם שם, מתעופפים למקורות הכסף כמו ברחשים לאור (או לבית הכלא…). הרופאים לעומת זאת נמצאים כאן לשירות הציבור 40-45 שנים.

אסור לציבור לתת לפוליטיקאים לגעת ברופאיו המסורים. המסר חייב לבא מהציבור בראש ובראשונה.

ואם אחרי כל אותם שנים ועשרות אלפי בני אדם שטופלו על ידי במסירות רבה אני לא יכול לחוש שמתייחסים אלי כאל בן אדם – אז אני מצטער."

 

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 16 לפברואר 2018

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s