לפעמים כל מה שצריך בשביל לשבור בן אדם הוא לתת לו יחס של פחות מבן אדם. לא מרוע לב – אלא ממצוקת מקום, אנשים מגיעים לאבדן צלם אנוש בבתי חולים. כותבת מ':

"אבא שלי כבר יומיים הוא 'הזקנה במסדרון'. איש בן 83 שוכב במסדרון – קודם במיון ועכשיו במחלקה ואין חדר. ויש חוסר ניהול והתנהלות וחוסר משווע של היגיון ורפואה…

אבא שלי כבר יומיים הוא 'הזקנה במסדרון' והדרך להחלמתו מתארכת ככל שהוא שם. שם במסדרון, שם בבית חולים.

מוסד מפואר של שיש שלא נותן רפואה שלמה אלא הופך את החולה לנואש, נזקק, חסר אונים, לא בגלל מחלתו אלא בגלל ברדק, חוסר ארגון, איוולת, חוסר יעילות ועוד חוסרים משוועים של מנגנון חולה אנוש.

אבא שלי כבר יומיים הוא 'הזקנה במסדרון' לא רק כי אין חדר אלא כי אין… אין כל כך הרבה דברים הקשורים לרפואה תרופה והחלמה."

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 26 למרץ