קופות החולים מתגאות בתוכניות המיוחדות שלהן לטיפולי שיניים ומבטיחות כיסוי מושלם לילדים עד גיל 18. אבל, הן לא תמיד מצליחות לקיים את ההבטחה, כפי שגילתה הגר כאשר בתה נזקקה לטיפול שורש:

זה התחיל ביום חמישי לפני כשבוע, הבת שלי (בת 9) חזרה בוכה מבית הספר. כאבי שיניים.

טסה איתה למוקד חירום בת"א. אחרי המתנה של שעות עם כאבים שלא פוסקים, סוף סוף ראינו רופאה. אחרי בדיקה קצרה הרופאה מחליטה שבשן יש דלקת, כנראה תזדקק לטיפול שורש וכרגע יש להתחיל לקחת אנטיביוטיקה.

אין ברירה נכנסים לשישי שבת, הכאבים מתגברים. היא בוכה בלי סוף, מתחילים אנטיביוטיקה.

מיד לאחר הסופ"ש הארוך והמתיש סוף סוף מגיעים לרופאה שלנו (חייבת לומר רופאה בדמות מלאך). גם היא פוסקת 'דלקת בשן, להמשיך עם האנטיביוטיקה ולקבוע תור דחוף בתחילת מאי לרופא מומחה לטיפול שורש בילדים'. היא מפנה אותנו ל-2 מרפאות רלוונטיות, בהן יש רופאים שהם מומחים לטיפולי שורש (מסתבר שזה תחום נפרד. האמת, מסתבר שזה תחום נדיר). מאז ועד היום אני מרגישה אני מחפשת מחט בערימת שחת. ונחשו מה? אין אף אחד שיעזור לי בעניין. לא המרפאה, לא מוקד השירות של הכללית (שלהם אין בכלל את המידע הבסיסי באילו מרפאות יש את המומחה הנדרש). אין אף אחד שיודע לתת מענה, היכן נמצאים אותם רופאים שהם מומחים לטיפולי שורש לילדים.

נשמע הגיוני?

אז מה, אני רגילה לקירות/חומות, סנגורית בנשמה שכל יום נלחמת בבתי המשפט, מה זה בשבילי למצוא רופא מומחה? כזה ספציפי ומיוחד, שבמקרה עובד עם הכללית?

אז מתחילה, פונה למרפאת פ"ת-אם המושבות. מגיעה למנהלת שאומרת לי באלו המילים: 'אתם מטופלים של רמת אביב, אתם בכלל לא יכולים להגיע אלינו לפ"ת!!' אני מעמידה אותה על טעותה. היא בשלה. אני כבר רואה שהיא לא בעניין של לעזור, מחליטה לפנות ללב, אולי הוא פנוי… הילדה בוכה. כואב, אני במצוקה. 'טוב תני לי לבדוק'. חוזרת, 'ד"ר פליישר יוצאת לחופשה במאי, חוזרת בספטמבר. אין לי למתי לקבוע לך גם אם אני רוצה…'

טוב נקסט. בני ברק: 'כבר אין לנו מומחה לטיפולי שורש. הפסיק לעבוד.'

מוקד. חצי שעה המתנה. מפנה אותי לרמת גן ולפ"ת בסירקין. בשניהם אין בכלל מומחה. ככה מהבוקר עד הערב, אין ספור טלפונים. אין מענה.

לפתע אור בקצה המנהרה. גוגל, מכירים את ד"ר גוגל, הוא יודע הכל! לא? לפי גוגל, בבית החולים מירב בבת-ים יש מרפאת שיניים של הכללית, שם יש רופאים מומחים. מרגישה שניצחתי. פחחחחח, ממש.

מתקשרת. עונה לי נציגה נחמדה במיוחד, באמת שהיא מנסה לעזור, אני שוב פונה ללב, למצוקה. היא אומרת שהתור הכי קרוב בסוף חודש יולי.

י ו ל י.

'אבל הרופאה, הרופאה שלה אמרה תחילת מאי. הרופאה אמרה שהיא זקוקה לטיפול דחוף. שהטיפול צריך להיות אחרי האנטיביוטיקה. מדובר בילדה בת 9. לא מבוגר.'

'אין לי מה לעשות, זה התור הכי קרוב שיש לי.'

עם התשובה הזאת חזרתי למרפאה שלי ברמת אביב. הם הבטיחו לבדוק ולחזור אלי לראות מה אפשר לעשות. עד היום לא קיבלתי מענה.

ואני שואלת שאלה פשוטה, לביטוח לאומי אני משלמת בזמן, מיסים בזמן, מע"מ בזמן. לא דחוף פשוט בזמן. וטיפולי שיניים משמרים (עד גיל 18! הם צורחים לי בפרסומות), את זה אני לא יכולה לקבל בזמן?

דחוף זה לא עוד 3 חודשים. דחוף זה אתמול!!

רפואה ציבורית בישראל 2018, קורסת!

אם אתם נותנים לילדה בת 9 לבכות, לסבול, לחשוב שהיא יכולה לספוג את הכאב 3 חודשים, אתם טועים!!

כי היום זאת הבת שלי, מחר זאת הבת שלכם/אחותכם/אמא שלכם או כל אדם/אזרח שסתם חי במדינה הזאת, משלם הון לביטוח לאומי, אבל כשצריך משהו דחוף, יגידו לו 'תחכה'.

אין תורים, אין רופאים.

קורסת, כבר אמרתי?"

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 16 ליולי