ידענו שזה יגיע בסוף, קיווינו שיש לנו עוד זמן. בישראל 2018, אפילו במסדרון כבר אין מקום לזקנה החולה. כותב לנו ט':

"סבתא שלי, בת 88, הגיעה בצהרים למיון בבית החולים העמק עם חום גבוה כתוצאה מזיהום. במיון אין מיטות פנויות אז היא יושבת כבר 8 שעות בכסא גלגלים, נאנקת מכאבים. במחלקות אין מיטות פנויות אז אחרי כל ההמתנה היא תקבל אנטיביוטיקה ותלך הביתה, על אחריותנו כמובן.

למי שתוהה למה הלכנו לבית חולים ולא למרפאה בקהילה, לא עשינו את זה על דעת עצמנו: הגענו למיון אחרי התייעצות עם שני חברים רופאים (שבמקרה עובדים במיון ולא היו באותו יום). מפאת גילה וההיסטוריה, הומלץ לנו לפנות למיון. הרופאים במיון רצו לאשפז אבל לא היה איפה.

אין לנו תקומה…"

 

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 23 לנובמבר