ד"ר אורן זוסמן הקדיש את חייו לטיפול באחרים, להצלת חיים. כשהגיע הזמן לטפל בעצמו, הוא העדיף לא להוסיף על התור העצום של חולים בחדר המיון, רק להיבדק לרגע אצל קולגה ולמשוך אותו לרגע ממטופליו, והרשה לעצמו רק מנוחה קלה בחדר הרופאים. מהמנוחה הזו כבר לא התעורר.

אורן הצליח לגעת בלבבות ולרגש בסיפוריו על המתרחש בחייו של מתמחה לקרדיולוגיה בישראל. אלפים עקבו אחריו ברשתות החברתיות ולמדו על עומק המצוקה והמשבר במערכת הבריאות. לזכרו של אורן, לטובת כל אנשי הצוות הרפואי וכל המטופלים והמאושפזים, אנחנו מקווים שדבריו יהדהדו כמה שיותר רחוק ויגיעו לאוזניים של אנשים שיכולים לשים את הבריאות בראש סדר העדיפויות הלאומי.

תודה, אורן, על הכל. תחסר לנו מאוד.

 

בעקבות מותו, קולגות של אורן ביטאו את התדהמה והצער שהם חשים, ואת הפחד מפי מקרים נוספים שעלולים לקרות בגלל העומס במערכת. כך כתב ד"ר א':

"אורן היה שנתיים מבוגר ממני.

לא מצליח להפסיק לחשוב עליו ועל הדרך הטראגית שבה עזב אותנו מוקדם מדי.

מה המחיר שאנחנו משלמים על התורנויות הבלתי נגמרות ועל המלחמה היום-יומית במערכת? אנחנו במצב שבו רופאים מעדיפים ללכת 'לנוח קצת' בחדר לבד במקום ללכת להבדק כמו שצריך, כדי לא 'לדפוק' מישהו אחר –

כי זה ברור לגמרי שאי אפשר לעזוב את העבודה כשלא מרגישים טוב.

זה ברור לגמרי שבאים לעבוד חולים, או כשמישהו מהמשפחה חולה, ברור שלא אנחנו ניקח את החופש לטפל בו.

כשמדברים על אי ספיקה של המערכת – צריך להבין, יש אנשים שמחזיקים את המערכת המתפוררת הזאת ומשלמים על כך מחיר יקר- חברתי, אישי, בריאותי, נפשי.

כל שנה העומס הפיזי והנפשי מתגברים, יש פה מערכת מקרטעת שיום אחד תקרוס ברעש גדול וביום הזה כולם ישאלו איך זה יכול להיות שהתעסקנו במשך שנים בפילוג בעם, באיומים מדומים ובריבים מטופשים.

זה אולי לא יפה להגיד ואולי לא נעים לשמוע אבל מערכת הבריאות חולה.

חולה מאוד.

היא צריכה טיפול דחוף ומציל חיים

וכמו ברפואה טיפול דחוף הוא טיפול אגרסיבי וקיצוני."

 

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 11 לפברואר