משרד הבריאות ניסה לטעון שהאחיות מסכנות חיי אדם כשהן בוחרות לשבות. אבל מי באמת מסכן חיי אדם? מי שמסרב להוסיף תקנים ומיטות אשפוז, או מי שנלחמות על חיינו יום יום ומסרבות להמשיך בתנאים בלתי אפשריים? מספרת עדי בקר: 

"שביתה? הצחקתם אותי.

לצערי, אחיות לא באמת יכולות לשבות.

כי בחדר מס' 1, יש מטופל שצריך כימותרפיה.

בחדר מס' 2, מטופלת שקיבלה אבחנה חדשה, והיא מבוהלת ומלאת שאלות.

בחדר מס' 3 מטופל עם המוגלובין נמוך וזקוק למנת דם.

בחדר מס' 4 מטופלת שמידרדרת פתאום, וצריכה השגחה צמודה וניטור.

בחדר מס' 5 המטופל ממש כבר רוצה שתשחררי אותו הביתה, אחרי החודשים שהוא מאושפז במחלקה.

הייתי ממשיכה לעוד חדרים, אבל בקושי לחדרים האלה יש לי זמן.

למה?

כי מורידים לנו תקנים, ובמקום שאחות תטפל במספר מטופלים בהתאם לתקן של ה-OECD, היא מוצאת את עצמה נקרעת בין מטופלים, לא אוכלת, לא שותה, ולא עושה פיפי כמובן. 

כי במקום להתעסק עם המטופלים, מתעסקים עם מחשבים.

כי מצפים שאחות תעשה ה-כ-ל, אבל חס וחלילה שזה יתבטא במשכורת.

אז יודעים שמי שמגיע למקצוע הזה ושורד בו, זה אנשים עם לב רחב.

אנשים שלא ינטשו את המטופלים שלהם בעת צרה.

ובמקום להבין שהמחאה הזו לגיטימית, מאיימים עלינו בהורדת שכר למי ששובת.

המחאה הזו לא צריכה להיות רק של האחיות, אלא של כולכם.

כי מי שנפגע בסוף מחוסר התנאים שלנו,

זה אתם."

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 24 לדצמבר